בלי הפי-אנד לבינתיים...

ילדה טובה הפכה לאישה
אך לבית אמא עדיין סמוכה.
הסיבה כלל לא חשובה,
אלא, התוצאה בכללותה.
הבת מתבגרת
ואפילו מתאהבת,
האם מתבגרת
ואפילו מזדקנת.
לבת קוראים החיים שבחוץ:
"בואי אלינו באופן דחוף".
לאם קוראים הרגשות האנוכיים:
"צריכה את בתי רק לידי".
מנסה הבת לנתב דרכה
בין אמה וצרכיה כאישה
בויתור לא קטן על פרטיותה,
ומתוך תחושת כיבוד אמה
אף כי לזו האחרונה-
אין כלל הבנה לצורכי בתה.

מכירה העלמה היפה
גבר שהנו כלבבה
אך לא ממחוז חפצה
וכאן התעוררה בעיה-
איך תיסע לאהובה
ותשאיר לבד את אמה?
איך יבקרה אהובה בביתה
והרי אמה לא מתירה לגברים הכניסה?
המרתה הבת קול אמה
והזמינה אהובה לביתה
שהרי איננה כמו עובדת זרה היא
שאסורים עליה חייה האישיים,
הרי מותרת לה זכות האהבה לגבר,
מותר שיפעל אצלה היצר
גם אם לסיעוד אמה מתמסרת
ועל הרבה מחירותה מוותרת.

האמא לא נשארת חייבת
ומיד ממניעיה האנוכיים פועלת
שהרי אם בתה תתאהב
היא אותה תאבד
ושפחה בחינם כבר לא תמצא,
אז הכי טוב להרוס את אהבת בתה.
ואז היא מכריזה, אותה אם 'אוהבת',
שהיא כאן בעלת הבית וחוקי הבית היא אוכפת
ואין לגבר זכות לינה,
נקודה!

אהבת השניים בוערת
והבת מתמרדת,
את משפחתה המורחבת
משתפת,
נותנים לה ברכת הדרך
ואת בית האם היא עוזבת.
היא נמלטת עם אהובה
אל קן אהבה מרוחק מאמה
ונטל הסיעוד עובר לבני משפחה
אשר נרתמו למשימה.

הפי- אנד אין בסיפור
כי האם לא מרוצה מן הסידור
שיש בו ויתור על השליטה לשמה
ובכלל, תחלופת בני הלוויה מרגיזה.
גם בני המשפחה לפתע מגלים
שעול הסיעוד לא פשוט, והם מתעייפים,
ולאחר מספר ימים כבר אל אחותם מתקשרים:
"בואי מהר, גם אותך צריכים
לתורנויות היומיומיות
שאת החיים משבשות".
הבת בוכה: "אני בחופשה,
ואם הייתי בחו"ל מה היית עושה?"
האמא כמובן את האהוב מאשימה
בהתמרדות בתה,
ובכלל חושבת בשבילה ובמקומה
שכל השפעתו בכלל רעה.
הבת נקרעת בין אהבתה לבחיר לבה
לבין תלותה באמה, מולידתה
וכעבור זמן קצר חוזרת לאמה-
בדיוק אל אותה תופת שבה קודם שהתה.
היא אוהבת את בחיר לבה
אשר בינתיים עדיין נמצא לצידה,
שומע את בכייה
ובוכה אף הוא בעטיה...

22/01/03 ©