לא אשכח את אותו המבט לפני שעזבת,
את אותה הבדידות שאת ליבי הציפה,
את אותה אכזבה על אותה צעקה
שצעקתי לפני שהלכת, אחרי הדמעה שהזלת,
עכשיו אני מבין את מהות האהבה,
את הטעות שעשיתי כשפגעתי באהבה שלך.

זה היה רגע של שגעון ועייפות,
אך את יודעת שאת אהבתי רק את רכשת,
אז למה את עוזבת ואליי כה מתאכזרת,
ואת אותו הפצע את יותר פוצעת,
את אותה מועקה שבליבי את מגדילה,
את אותם ייסורים שאת לא פה איתי.

לא יודע למה לא יכולתי להאמין בך,
אני יודע שאת אמינה וכל כך תמימה,
אך באותו רגע לא יכולתי להשאיר אותך לבד,
במחשבה שאאבד אותך ולו לרגע אחד,
אך אני מצטער מעומק הלב, בעוד שבליבי ישנו כאב
אז למה אותי את שופטת, ומזכרונך מוחקת.

אני יודע שזה קשה לשכוח את העוול שגרמתי,
את האכזבה שבליבך הכנסתי,
את הטעות הגדולה בתוך ליבי הפנמתי,
אני מקווה שתוכלי לסלוח לי באחד הימים,
שנוכל לחזור לאהוב ולשוב להיות ידידים,
מבטיח שלא אתן לך עוד לבכות בגללי,
(לא אתן לך יפה שלי... מצטער)