הבשורות האלה, היו קשות מנשוא.
לא ידעת איך לעמוד בזה, איך לנשום.
הרגשה של חנק עטפה אותך, כאילו היית באיזשהו וואקום.
"אז..." לחשת בלי אוויר, "דוקטור... מה קורה עכשיו?"
הוא לא היישיר מבטו אלייך. "מחכים..." ענה.
מעולם לא היית כל כך לבד כמו ברגעים אלה. תמיד כשהיה לך עם מה
להתמודד אז זה היה עם מישהו אחר. כשאבא שלך נפטר, אז היית עם
אמא שלך ואחים שלך ואשתך עזרו לך כולם בעצב, וכשאשתך נפצעה, אז
זה היה הכאב שלה, ואתה עזרת לה איתו קצת. אבל עכשיו, זה אתה.
זה בתוכך. זה חלק ממך. ואף אחד לא יכול לעזור לך לסחוב את העול
הכבד מנשוא. אתה יכול לבכות, לצרוח, לצווח, וזה לא יעזור, כי
זה בפנים, והוא לא יוצא...
וגם אם הוא ימות, הוא עוד יהיה בפנים. יחד עם הפחד מחזרה.
אשר יגורתי בא לי. זכרת איזה משפט מספר שקראת עוד כשהיית ילד,
אז לא הבנת אותו, והיום? הוא חוזר אלייך בבהירות רבה. אולי לזה
מתכוונים כשאומרים שהחיים עברו לפניי במהירות...
התחלת לחשוב על כל הדברים אותם רצית עוד לעשות בימי חייך.
אתה עוד צעיר. נכון, יש לך נכדים, ובית ועבודה שאתה אוהב. ואתה
שמח, מאושר ומרוצה. אבל תמיד יש את הימים בהם אתה מתחרט על כל
הדברים לא עשית בחייך.
'אולי זה משהו בי,' אתה מהרהר בעצב. 'עונש על היותי אדם כל
כך... אדיש אולי... יש דברים בי שאני צריך לתקן. יותר יחס לבית
ולמשפחה. יותר להראות אהבה, להתקרב, להתגאות... לאהוב... להעיר
תאים רדומים של משפחתיות ואהבה.' דברים שלא ידעת שקיימים אצלך
במאגרים בגוף.
מצד שני גם לא ידעת שגדלה אצלך בפנים מפלצת שתערער את כל
עולמך.
שום דבר לא צפוי.
חיים ומוות. פעם פה פעם שם...
אולי לא מוות עכשיו, אבל אם לא תבריא? זו מחלה. מחלה קשה. גם
אם הסוג והסוג של הסוג, הם בין הקלים שקיימים.
זה מה שיש לך וזה הקשה ביותר! יותר קשה משל כל השאר כי זה קורה
לך!
אתה שונא אותו. את הסרטן המקנן בך. משנה לך סדרי עולם. אתה בן
אדם כל כך שליו ובטוח. שקוע בעבודה ומגיע הביתה לישון ולאכול.
מרוצה מהעבודה, המשפחה בדיסטנס מספיק, והחיים וורודים.
ופתאום ענן שחור. מכסה את כל העולם, הלוואי ולפחות היה שלג.
אבל אין, הענן השחור מוריד רק כמויות עצומות של גשם... מעולם
לא הצטיינת בדימויים. אתה מגחך...
הלוואי והייתה לך תשובה, כמו לכל דבר בעולם המדעי שלך. הלוואי
ויכולת לקחת נוסחה, להתאים את הנתונים ולפתור אותה, ולדעת מה
יקרה ומה תהיה התוצאה הסופית.
כי אי הוודאות יחד עם הכל כולא אותך, מכאיב ומטריד.
אתה רוצה לדעת מה זה, כמה מזה יש, איך מחסלים אותו, איך שוכחים
מהכאב.
אתה אדם מבוגר, גידלת ילדים, גידלת נכדים, ואתה חושש מכאב. אתה
מפחד פחד מוות מהכאב. הכל, רק שלא יכאב!
אז אם אתה מפחד, אם גם לך כואב, מה יגידו אזובי הקיר? אנחנו?
תמיד למדנו מהאיש הכי חזק, הכי גדול, הכי... חכם. ופתאום גם
אתה אנושי, עם כאבים ופחדים. דברים שאתה לא יודע להתמודד
איתם...
אוי אלוהים! הלוואי ויכולתי לקחת את הכאב שלך...
הלוואי ויכולתי לקחת אותו ממך! להרחיק אותו! רק לא לראות אותך
מפחד! רק להחזיר אותך למה שהיית קודם!
שתהיה כמו פעם. לפני. לפני. לפני.
שתצחק. אולי שתהיה אבוד. אבל שתהיה שמח, שתעבוד שככה הכל יהיה
נוח ושמח בחיים שלך. אבל אני לא יכולה.
הלוואי ויכולתי לקחת את הכאב שלך.
אווווף, אבא, הלוואי ויכולתי...