זה נעלם בגשם הראשון.
קצת מוזר, האוויר היה מלא בריח הזה של הגשם, שממש עומד להגיע.
רק ממש בסוף היום הוא הפתיע ובאמת עצר לביקור.הייתה רק מילה
אחת, זה הכל. לא היה שום פסקול רומנטי, לא היו מבטים עצובים.
לא היה בכי.
לא היתה ברירה.

היא נעלמה בגשם בראשון.
מוזר איך ההתחלה של משהו מביאה את הסוף של הקודם. מעגל אינסופי
של התחלות ושל סופים.
סופים.
מה לא עשיתי כדי לדחות, לתת לזה צ'אנס, לראות עוד קצת ולקוות
שהכל הסתדר.
מה לא עשיתי...

מה לא עשיתי?

נעלמתי בגשם הראשון.
הוא ירד עלי, אלי, חדר לכל מקום בגופי, עד לעצמות, לנשמה.
ניסיתי, ניסיתי לגרום לזה לזרום.
אבל אני לא נהר.
ניסיתי לגרום לאושר.
אבל אני לא מאושר.
ניסיתי לגרום לזה לחיות.

אבל אני לא אלוהים.

זה נגמר בגשם הראשון. הייתה רק מילה, לא יותר.
אבל לפעמים
מילה אחת,
זה כל מה שדרוש
כדי להתחיל
מחדש.