עדי גרינברג / מרימה ידיים |
סופה קרבה.
אתה מרגיש זאת, לא אומר דבר.
עטוף אותי! הגן ושמור!
אל תתן שאפול!
שקט, השלווה שאחרי,
הכל שכח.
עלים כתומים על הרצפה שוכבים,
ראשי מונח על כר דשא רענן,
מסבה את פניי לצמרת שמעל,
אך היא כמוך, כה רחוקה.
חום כבד בחוץ,
הפירות הבשילו בדיוק.
על קצות אצבעותיי,
ואתה כה אדום ומבריק מביט בי מלמעלה,
לא נע ולא זע,.
כה זוהר ונוצץ מול השמש,
מוותרת.
מפנה את גבי לצמרת,
לא רואה דרך
אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|