מרחוק,
הוא ואני נבלעים בשיירה ארוכה של צחקוקים מהולים באלכוהול.
מקרוב,אני רואה
רק את הצחוק הכחול-ירוק שלו.

אלו שאיפות גדולות במסווה של פיתה וחומוס מסביב למדורה,
אלו טקסים פרטיים של שתייה וסיגריות.
זוהי שחיה לילית ראשונה,
אהבות גדולות תחת שיחות סתומות,
על אוטוגלידה של פעם, שעוד ניקח ונסתובב איתו בכל אמריקה.

ואז נזכרתי שאיננו עוד.

ובטיול אחר, שיכורה שוב. אכבה את המנוע.
זהו אמצע הלילה שוב, זהו טקס פרטי.
אדליק איתו עוד סיגריה
לעילוי נשמתו.
אני דרוכה כמו נשק,
בתמימות של ילדה שמחכה לאוטו גלידה.

ועכשיו לשתות לזכרו המתפתל על הרצפה,
זוחל אחרי כמו השרוכים הלא קשורים, הרופפים, העייפים.
המים לקברים הנוזלים וחוזרים לשריטות על ברכיים,
לבקבוק ריק של מים.
שירים של טיול שנתי- לקינה.
הנשימות- לאויר נא.
כל ההרמוניה לתוהו אחד בודד.