סתם סיפור. אין לכם מה לקרוא, עוד אחד מאלפי יצירות שלא חשובות
כלל וכלל.
אין לכם מה להציץ, אין מסר ואין פואנטה, אין ביטוי רגשות עזים
ואין מטאפורות, אין תוכן ואין עלילה.
זהו סתם סיפור, כשאין מה להגיד ואוצר המילים נגמר, הראש מרוקן
ממחשבות ועוד יום עובר בצורה שגרתית, לא משהו מיוחד.
סתם סיפור.
בשלב הזה אתם כבר אמורים להיות מרוגזים, כועסים על היוצר שלא
נתן לכם מה שרציתם, מה שאתם מחפשים בכל יצירה.
מקללים את העמוד שנפתח מולכם במסך המחשב, סוגרים וחוזרים לחיים
השגרתיים שלכם, מבינים שמהיצירה הזאת לא תצאו נרגשים, לא תצאו
מפוקחים יותר, חכמים יותר, נבונים יותר, עם דמעות בעיניים או
חיוך רחב על הפנים, והכל בגלל שאיזה יוצר חשב שיהיה ממש נחמד
לכתוב סתם סיפור, על כלום.
חשב שאפילו אם יכתוב שהסיפור הוא סתם סיפור לא חשוב, יהיה בזה
משהו, אולי מקורי, אולי גאוני, או שאולי בכל זאת, לא ייצא מזה
משהו רציני,
אלא סתם סיפור.