|
נדמה שהכל כבר נאמר
אך יש גרונם עוד לא ניחר
לבכות את מר גורל אכזר
שלא נשבר
ולא נגמר
ורק הלב
ממר למר
ודם בנהרות ניגר
ושדה המצבות כיסה האופק
צינת הלילה אז כיסתה אותו
עמדו אז שני צדדים נפרד
זרקו "אתם פה זן נכחד"
אז אבא, בן וכל אחד
נקרא ללבוש מדים מיד
ואז ידעו כפה אחד
"אנחנו פה נחיה לבד!"
ושדה המצבות כיסה האופק
צינת הלילה אז כיסתה אותו
ומה למדנו עד היום?
נשיר בקול אל המרום!
זכות אלמנה וזכות יתום
לבכות, לצעוק ולא לדום
ואנו מה נאמר בחום?
הן זו אמת ולא חלום
בלי מלחמה גם אין שלום
ושיר חדש נכתוב היום
ושדה המצבות כיסה האופק
וקול שירה ליווה את המעדר חופר עוד בור
השיר נכתב בסיום שירות המילואים הראשון שלי, לאחר שקראתי את
הכתבה על קצין החינוך הראשי בצה"ל שרוצה שיכתבו לו את שיר
המלחמה האחרונה- לאינתיפדה השניה, וזה מה שיצא, לא נראה לי
שהוא יקח את זה... |
|
|
יום אחד שלי באה
אליי בוכה.
שאלתי אותה מה
קרה? מסתבר ששלי
נסחפה מעט ובזמן
עינוג החבר שלה,
נתה "ביסון".
ישר החבר של שלי
זרק אותה. אמרתי
לה - "שלי, מה
את דואגת? הרי
עם ביצועים
אוראליים כמו
שלך, הוא יחזור
על ארבע, או
אפילו על חמש".
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.