מרץ 1991.
14 שנים לפני שנחום יתלה בגאווה סרט כתום על אוטו אדום נחת טיל סקאד על ביתו
שברמת-גן.
נחום, כמו נחום, בילה באותם רגעים בבית מלון באילת, אולי בטבריה, אף אחד לא
באמת יודע בדיוק.
לאחר ההודעה על התרסקות הסקאד הגיע נחום לת"א ובאדישות נסע לביתו ההרוס אשר
התמלא עד אז באנשי בטחון ומדיה.
נחום, עבה המימדים דאז, התעלם מן הנוכחים, הוריד את חולצתו ונשאר במכנסיים
קצרים ובסנדלים.
המצלמות לא ידעו איך לעכל את התמונה הסוריאליסטית שנתגלתה לפניהם - אדם בריא
גוף כבן 70 ללא חולצה אשר עומד באמצע תל הריסות - אך הן גם לא הפסיקו להתמקד
בו.
אחד הכתבים הזרים, לא ידוע מאיזה רשת, שלף מיקרופון טעון אל עבר נחום ושאל:
"Are you angry at Saddam?"
נחום, בלי להתבלבל, טפח על כרסו הפוטוגנית וירה בכנות:
"I'm hungry!"
זהו נחום.
הוא יכעס אם אני אגלה שהוא סבא שלי.
התמונה מאוגוסט 2005, ימים של התנתקות
