בתוך כל הרעש, המהומה, הצרחות, השיגעון... לעצום עיניים ולראות
את הרוגע... להתעלם ממה שקורה מסביב ולשקוע בתוך עצמך עד שכל
הכעס ייעלם...
לפתע לעמוד, להרים את הראש לכיוון השמים ולצרוח את כל הזוהמה
והלכלוך החוצה.
לחטא את זה בדמעות מלוחות ולהתמוטט לתוך ידיים חמות ולדעת
שהידיים האלה לא ירפו לעולם...
לזרוק ידיים לכל כיוון, לקפוץ ולרקוד כאילו אף אחד לא רואה,
לצרוח שוב את כל הלכלוך החוצה, להישמט על הרצפה כמו סמרטוט
רטוב בלי שום יכולת לעשות דבר, להדליק סיגריה ולזהם את עצמי
מחדש. ולהירגע...

"הכל או כלום כבר אין לי כוח
הכל או כלום אני דועך
מחבק את הלילה בזרועותי הרעבות..."

כל העולם מסתובב ואי אפשר להתמקד בכלום. לתפוס את הראש בתקווה
וזה יעזור למרות שידוע מראש שזה לא.
לצרוח מכאב, להוציא אנחת יאוש, לנשום נשימות עמוקות, להרגיש את
הדקירה הזאת בצד, להרביץ לאוויר האדיש ששותק ולא זז, להתעייף,
להתקפל בתוך עצמי, וליפול מחדש...

"הכל או כלום כבר אין בי רוח
הכל או כלום אני זועק
מחבק את הלילה בזרועותי האוהבות..."

להרים את הראש, להסתכל מסביב, לחזור אל אותן ידיים חמות ולדעת
בביטחון שהכל יסתדר. הכל יסתדר.

"באמונה עיוורת אני צועד על פי תהום
כמו אבן מתגלגלת שעומדת במקום
אחכה לך עד החיוך האחרון."

"אמונה עיוורת" - ברי סחרוף. מילים: רמי פורטיס