האביב כבר כאן,
המשיבון שלך שמח
(שמחה אף פעם לא הביעה דבר)
והנשימות שלי רועדות
כאילו הן הידיים
שניתקו את השיחה.
האביב כבר
ועד שבא
עומד להסתיים מנוי שנתי למגזין
שמתאר מקומות מופלאים, רחוקים,
ומזכיר לי שחלפה שנה מאז פארק הירקון
מאז שהלכתי מחובקת עם חבר, מובנת,
אהובה,
מאז שניצחתי בהתערבות רווית הלצה
והחבר שלי קנה לי ספר שאתה רצית.
אחר כך הוא הבין וביקש שאבחר.
באביב קר
בין זה שלא יאהב לבין
זה שלא יסלח אני בוחרת
לעזוב,
ושפתיי מוותרות על אבק ידידות
כאילו הן הקיץ שיכול להמיס
את הדבק המר שבדפנות הרגש,
את הגעגוע החנוק שנשאר
14.4.05 |