אצבעות קטנות הכותבות בעפרונות קצרים מחודדים
מלוכלכות מגרפיט, מפחם הנפרש לרעיונות צעירים,
מחודדים,
נשוכים בקצה,
התפנו עתה
הן מחפשות ברגבי הבוץ,
אחרות מלאות בגואש
ובשוקולדה

במבט על אחיהם הגדולים- הסטודנטים הכבולים בשביתה לא שביתה,
ימצאו את אלו "הציונים החדשים" הבונים במו ידיהם מבני בוץ בלב
המדבר, בין חיות הבר, אלו האידיאליסטים, האוונגרדים,
הנותרו בכלל אידיאלים? לעזאזל עם זה
לא נדבר כרגע על הכסף הדל אך המשמעותי שמשתמע מכל העיניין,
נדבר על איך ששרת במבטא רוסי חמוד
שירים של קווין ופינק פלויד בזמן שעדרנו והפכנו
רגבים לצינורות ההשקיה, לפינת הערסלים, לגינה האורגנית
איך שהעזת לטעום עגבניה סמוקה שנשטפה בביוב בעונה שעברה,
וכולם, סקרנים לטיבה, הצטרפו
גם זה שאני אוהבת יותר. חייכתי אל שניכם, כל אחד בנפרד,
בטבעיות (אבל רק למבטו הסמקתי)
הוא אמר שהיא טעימה במיוחד
אתה אמרת שהגבעולים מסננים את הכל
כאילו אמרת, שיהיה בסדר,
שהשביתה הזו תיגמר, עוד רגע קט, ונחיה ונרוויח ונאהב ונשכיל,
הנחת להכל להיות, לנו להיות, בלי הצהרות מיותרות,
כאילו ידעת, שבין מבנהו הכימי של גרפיט ויהלום אין שום הבדל
מיליוני שנים של לחץ תת שכבתי
הבדילו אותם זה מזה, עיצבו את צורתו של החזק והיקר מכל
במקריות

אני יודעת שאני לא צריכה שתביא לי אבני חן
מצידי תכתוב לי שירה
(אפילו שירה שמחה, אני יודעת שאנחנו שונים בקטע הזה)
מצידי תביא לי עגבניות
(בחשנו ביחד סירים לארוחת השישי השיתופית, שפתיים פגשו צוואר
פגשו מבט, תשוקה ראשונית וסודות נחפזים, סודות ערגה לאחר)
וזה כמעט אומר שאני יכולה לאהוב
(הלוואי ואני יכולה שוב לאהוב)
ואז בחשכת הלילה
בזמן שאחינו הקטנים, ובעצם, כל ילדי הדרום- אלו שבאו להפנינג
חנוכה שארגנו בישוב, מלוכלכים משעוות נרות חמה ופופקורן
וצמר פונפונים וצמר-גפן מתוק, ישנים
אצבעותינו העסוקות יחפרו זה בגופה של זו בגופו של זה
ליל מיליארדי כוכבים במדבר ישכח את שהיינו תמימים
באור ראשון אתחמק מהקרוואן שלך, יחפה בין שיחי הלימונית,
חולצת פיג'מה זרוקה ברישול (זו שנחה עליי יפה, דאגתי ערב לפני
שהאחר יראה אותי בה), שערי הקצר סתור
ואצבעותינו הרטובות מטונפות מיהלומים

[לפפר, שוב אהוב סודי ביותר, 2.12.2007]