איילת אוריה / נגיעה של אור |
יותר שקטה, פחות סוערת,
אחרת.
ואולי מאד דומה.
עד שבאת,
לא נותר בי כח,
לספר לך כמה
חיכיתי והייתי נכונה.
הייתי נודדת.
תוהה בדרכים, פוחדת,
נודדת.
קבצנית של אהבה.
והפכתי שותקת
במקום בו היו בי
פעם מילים.
והייתי עיוורת
במקום בו קודם
היו סימנים.
חיוורת,
בעולם של צבעים.
נגיעה של אור,
מבטך על עיניי,
ידך המושטת,
ליטוף על שפתיי,
השיבו בי רוח
לברוא את חיי.
חזרתי אחרת.
יותר שקטה, פחות סוערת,
אחרת.
ואולי מאד דומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|