השיעורים במתמטיקה מוכנים. המעטפה כבר בתיבת דואר. את המטבח
ניקיתי. התקלחתי, אוננתי, סידרתי את התיק למחר, שמתי שעון
מעורר ובשארית כוחותיי זחלתי למיטה.
כיף פה בתוך המיטה. כבר אוקטובר וקצת קריר בלילות אבל אני
מתכרבלת לי בתוך השמיכה ונעים לי. החלונות פתוחים וכמו נחום
והעיפרון הסגול שלו גם מהחלון שלי אפשר לראות את הירח. אני
חושבת שליד כל מיטה צריך להיות חלון עם מבט לירח.
העיניים פקוחות ומסרבות להיעצם. מחשבה מתגלגלת מחשבה הודפת
מחשבה רודפת מחשבה. אני חושבת על היום שעבר ומענה את עצמי על
כל הטעויות והדברים הרעים שעשיתי ומבטיחה לעצמי להיות מחר בן
אדם יותר טוב. אני חושבת על היום שצפוי לי מחר, מוודאת שהכל
מאורגן כמו שצריך ושלא שכחתי כלום.
כשאני עוצמת עיניים השדים מגיעים אז אני מעדיפה לפקוח אותן
שוב. אבל אי אפשר להירדם עם עיניים פקוחות וככה אני מוצאת את
עצמי שוכבת שעות ובוהה בתקרה, מתלבטת מה לעשות.
כל לילה מחדש. שעות.
השינה נודדת ממני והלאה.
בסוף התשישות מנצחת. אני פותחת לאיש החול את הדלת. אני חולמת
על כבשים ורודות עם נצנצים, אני עפה על אלפקה מכונפת ומתחבקת
עם בת יענה שאיבדה את הדרך הביתה. לפעמים אני חולמת על ג'ק.
לפעמים זה הכי גרוע. |