פאנדום: הארי פוטר
שיפ: רמוס לופין/OC
דירוג: PG
תקופה: השנה השישית של רמוס בהוגוורטס.

"תראו אותו, שקוע כולו בערימת הספרים הזו כאילו שום דבר מסביבו
לא קיים."
"כן... מה, אין לו חיים? מי לומד בכלל בימינו?"
"לי הוא דווקא נראה חמוד." העיניים של הבחורה נצנצו בזמן
שדיברה.
שלוש הבנות ישבו באחת מפינות הספרייה והסתכלו על הבחור שישב
בצד השני של החדר, שקוע בספריו ולא מודע לכך שמדברים עליו.
"את תמיד חושבת על בחורים!" אמרה קלאודיה בחיוך.
"מה את רוצה? זה הדבר היחיד שמעניין פה באזור. בגלל זה אנחנו
באות לספרייה, לא?" ענתה לה דיינה בקריצה משועשעת.
"חשבתי שאנחנו באות לפה בשביל ללמוד," ג'נה הסתכלה במבט לא
מבין על שתי הבנות האחרות, דבר שגרם להן לצחוק.
"טפשה", אמרה דיינה בחיבה, ג'נה חייכה בהתנצלות.

הצחוק הגיע עד לרמוס לופין, לא מאפשר לו להמשיך לקרוא בספרו.
הוא קרא את אותה השורה כבר שמונה פעמים ועדיין לא הצליח להבין
אותה. רמוס הרים את מבטו לראות את מקור הצחוק. שלוש בנות, שתי
רייבנקלואיות ואחת מהאפלפאף ישבו באחד השולחנות בפינה הימנית
של האולם הגדול.
הצחוק המתגלגל, שהפריע לו במיוחד, היה שייך לבחורה עם השיער
השחור החלק, העור שלה היה בהיר מאוד, ממש כמו הקלף עליו הוא
רשם, היה נראה כאילו יש הילה מסביבה... הוא בחן אותה במבט חמור
וציפה שכשתסתכל לכיוונו תבין עד כמה מציק לו הצחוק שלהן. היא
הסתכלה לכיוונו ובאותו הרגע צחוקה נפסק והיא זעה באי-נוחות,
נוגעת בשיערה בעצבנות.
רמוס הרים גבה. 'לפחות הצלחתי להשתיק אותה', מחייך בסיפוק הוא
חזר לקרוא ב"העשבים הקסומים של הרי ההימלאיה" בשביל הסיכום
לשיעור שיקויים של פרופסור שיילוק.

"מה קרה לך?" דיינה דחפה את חברתה קלות.
"הא?" קלאודיה קפצה.
דיינה עקבה אחר מבטה של קלאודיה. הבחור. "אה הא! אז מי זו
שחושבת עכשיו על בנים?" ציינה בקול משועשע.
ג'נה צחקקה והסתכלה על קלאודיה במבט מלגלג.
"הו... אני רק..." מלמלה קלאודיה, "לא נראה לי שהוא בכלל
בעניין של בנות!" הכריזה. שתי האחרות הסתכלו עליה במבט מופתע.

דיינה הציצה לכיוונו של הבחור "המממ... אולי... באמת אפשרות...
זה די מסביר את זה שאין לידו אף פעם בחורה. דווקא שני החברים
שלו הם כאלה מדהימים!" חיוך התפשט על פניה ועיניה נהפכו
חולמניות.
"מי הם החברים שלו?" שאלה ג'נה עדיין בהבעה מבולבלת.
"נו, את יודעת... ג'יימס פוטר ו... סיריוס בלק," חיוכה של
דיינה גדל אפילו יותר, חושף שיניים כאילו שהיא עומדת לפני הטרף
שלה.
"סיריוס בלק!" צעקה בהתרגשות ג'נה, "לא נכון!"
"ששש... תהיי בשקט, בגללך עוד יעיפו אותנו מהספרייה," דיינה
השתיקה אותה. "אני כבר רואה את גברת פינץ' מסתכלת לכיוון
שלנו", היא הוסיפה.
קלאודיה לעומת זאת הייתה מוכנה להישבע שהבחור הביט לכיוונן
לרגע ונענע את ראשו בתסכול אבל בשנייה לאחר מכן הוא חזר לספרו
כאילו דבר לא קרה והוא לא זז כלל.

'פשוט נפלא! גרופיות של סיריוס...' הוא נאנח, מנענע את ראשו.
הצחקוק והפטפוט שלהן הטריד אותו. כנראה שגברת פינץ' במצב רוח
טוב היום מכיוון שבדרך כלל היא מעיפה כאלה תוך כמה שניות לפני
שאתה מספיק בכלל להגיד "מיץ דלעת". הוא ניסה, באמת שניסה, אבל
אי אפשר היה לעבוד ככה. הוא יצטרך לחזור יותר מאוחר כשיהיה
יותר שקט. הוא העיף מבט נוסף לעבר הבנות הרעשניות, אולי מוטב
גם שיזוז מהר כי איך שהוא מכיר את הסוג הצווח הזה בקרוב מאוד
אחת מהן תיגש ותבקש ממנו שיעזור לה להיפגש עם סיריוס. הוא נאנח
והתחיל לסדר את חפציו.

דיינה חייכה אל שתי הבנות, מעיפה מבט אל עבר הבחור שניסה לאסוף
את הכמות הענקית של ספרים שהיו סביבו. "יש לי רעיון, אולי -"
"אני לא אוהבת את איך שזה נשמע," קטעה אותה קלאודיה במבט כעוס.
זו לא הפעם הראשונה שיש לדיינה רעיון... זה כמעט אף פעם לא
נגמר בטוב.
"תני לי הזדמנות, בסדר?" קלאודיה הנהנה בתשובה וסימנה לדיינה
שהיא יכולה להמשיך לספר להן על "הרעיון הגדול" שלה.
"אנחנו הרי לא בטוחות שהבחור שלנו בכלל מעוניין בבחורות, היה
קצת משעמם לאחרונה ו... אולי כדאי שנבדוק את זה אחת ולתמיד...
אתן יודעות, אם הוא כן או לא?" דיינה חייכה שוב את חיוך חושף
השיניים שלה.
ג'נה חייכה בהתלהבות "כן, בואו נבדוק!" אבל אז חזרה ההבעה
המבולבלת, "אבל איך נעשה את זה?"
"הכול פשוט. קלאודיה תתחיל איתו ואז נראה," הסתמיות בקולה של
דיינה הרגיזה את קלאודיה.
"לא אתחיל בכלל כשאני חושבת שזה רעיון מטופש... אבל, למה אני?
למה לא את או ג'נה?" קלאודיה לא יכלה לסבול את זה שדיינה שוב
מחליטה על דעת עצמה דברים שמערבים אותה בהינף יד.
"בואי נראה, כי... אני אהיה זו שמבררת בשבילך דברים על הבחור
הזה. את הרי יודעת שהאוזניים שלי נמצאות בכל מקום ושומעות
הכול. ה-כ-ל. וג'נה... תסתכלי עליה... זו ג'נה! אל תיעלבי
מותק, אבל את לא חכמה במיוחד... והבחור הזה נראה כל כך בעניין
של לימודים. ויש כמובן אותך קלאודיה, יפה, חכמה ו-" קלאודיה
הסתכלה עליה במבט מובס, דיינה חייכה בניצחון וג'נה נראתה
מאותגרת כאילו שהיא פותרת תרגיל מאוד קשה בכשופמטיקה, "אוקי,
אוקי... הבנתי. את יכולה להפסיק להתחנף אליי. אבל אני עדיין לא
חושבת שהוא בכלל מתעניין בבנות. הוא מסתובב עם בחורים שנראים
טוב ואף פעם לא עם בנות. זה אומר משהו, לא?"
"טוב, תצטרכי להוכיח אחרת... בואי נעשה התערבות. מכל צד את
יוצאת מורווחת," דיינה הסתכלה על קלאודיה, מנסה לפענח את המבט
שלה, לבדוק אם היא הצליחה סוף סוף לעניין אותה.
"הו, באמת? ואיך זה בדיוק יקרה?" קלאודיה ניסתה לדבר בקול
סתמי, מנסה להסתיר ממנה את העניין.
"אז ככה, אם מתברר שהוא כמו שאת אומרת, לא מתעניין במין
היפה... ניצחת. אני אעשה כל מה שאת רוצה."
החיוך של דיינה הטריד את קלאודיה וגרם לה לאי נוחות "אה... אז
כל מה שאני צריכה לעשות זה להוכיח שהוא לא מתעניין בבנות ואת
תעשי מה שאני רוצה?" קלאודיה חייכה, זה יהיה קל יותר משחשבה,
היא כבר יכלה לתאר לעצמה מה היא תעשה לדיינה כשהיא תצליח בזה.
"אבל..." דיינה חזרה לדבר. "תמיד יש "אבל', הא?" קלאודיה
הדביקה לעצמה חיוך.
דיינה המשיכה לחייך באותו חיוך שהלחיץ את קלאודיה "הו, בטח
שיהיה אבל... כדי שלא תאבדי מוטיבציה ושזה יהיה הוגן
לחלוטין... אם תוך חודש את מתנשקת עם הבחור, אנחנו ממש חייבות
לברר את השם שלו, זה מעצבן לקרוא לו "הבחור", אז... איפה
הייתי? אה, כן... אם תוך חודש את מתנשקת איתו במקום פומבי אז
אני ניצחתי. ואת תוכלי לבקש ממני לא דבר אחד אלא שני דברים
שאני אעשה. מה גם שיהיה לך גם בחור חמוד בתוספת, הולך?" דיינה
סיימה את דבריה והסתכלה בצפייה על קלאודיה.
"ומה יוצא לך מזה? כי מכל מה שראיתי פה לא יוצא לך דבר,"
קלאודיה לא הסתירה את החשדנות בקולה.
"לי? הו, רק התענוג בלראות אותך משתדלת לפתות את הבחור... זה
צריך להיות ממש נחמד ושווה את כל מה שתבקשי ממני לאחר מכן.
חודש שלם של בידור! שאני אוותר על זה? אז... מסכימה?" דיינה
הושיטה את ידה לחתימת ההסכם, קלאודיה היססה קלות 'נו, מה יש לי
כבר להפסיד? חוץ מחודש שלם של ירידות והשפלות מצד דיינה? כאילו
שזה חסר גם עכשיו.' "מסכימה", קלאודיה לחצה את היד שלה.
"ג'נה!" ג'נה קפצה ממקומה, "הא? מה?"
"ג'נה, את תהיי העדה לעסקה הזו שקרתה כאן למקרה שמישהו
יתחרט... אה... נכון שכחתי... דמי חרטה," דיינה הסתכלה על
התגובה של קלאודיה, "דמי חרטה? איזה דמי חרטה?" קלאודיה לא
יכלה להאמין! היא ידעה שאין מצב שהיא תצא מזה מורווחת.
"מממ... דמי חרטה. זה אומר שאם במהלך החודש הזה את תרצי לפרוש
מהעסקה את תהיי חייבת לעשות כל דבר שאני אבקש ממך," קלאודיה
חשבה שהחיוך של דיינה לא היה יכול לצמוח יותר אבל הנה! זה נראה
כאילו היא יכולה לבלוע מישהו בשלמות!
"כבר הסכמתי לזה, אז אין דרך חזרה... אני לא מתכוונת בשום דרך
לפרוש מזה באמצע!" קלאודיה דיברה בהחלטיות.
"יופי! אבל אולי כדאי שתזדרזי כי מרגע זה העסקה מתחילה והבחור
שלך מתכנן לברוח כבר עכשיו..."

רמוס לא חשב שייקח לו כל כך הרבה זמן לסדר את כל הדברים שלו
ולהחזיר את הספרים למקומם. הוא היה כבר כמעט מוכן לזוז, מניף
את תיקו על כתפו. הוא כבר החל ללכת כשהוא חש נגיעה קלה על
כתפו. 'לא הספקתי. לעזאזל!' הוא הסתובב באיטיות, מאלץ את עצמו
לחייך. הבחורה עם השיער השחור עמדה מולו. "כן?" שאל אותה
בעדינות אך בדחיפות. רמוס ציפה שבכל רגע היא תמצא איזה תירוץ
עלוב להתלוות אליו ובכך אולי לפגוש את סיריוס או שאולי היא
מהסוג הישיר, אז היא תשאל משהו לגבי אם הוא יכול לסדר לה פגישה
עם סיריוס או משהו כזה... זה כבר נהפך לבלתי נסבל. בכל שש
השנים שהם לומדים בבית הספר הזה.
"אה, שכחת את זה..." היא הרימה קלף מהרצפה. הסיכום שהוא רשם פה
במשך שעתיים!
"תודה לך! אין לי מושג מה הייתי עושה בלי זה!" הוא חייך והיא
בתשובה חייכה חיוך מבויש.
"את מתכוונת להחזיר לי את זה או להחזיק את זה אצלך לזמן לא
ברור? אני קצת ממהר," באמת שלא היה לו זמן לעוד מעריצות של
סיריוס, זה כאילו שהוא יכול היה לקרוא את מחשבותיה.
"אמממ, רציתי לשאול אותך..."
'הנה זה מתחיל'
"איך קוראים לך?" הבחורה סיימה את המשפט במהירות כאילו כדי
להיפטר מזה מהר ככל האפשר, כאילו שזה היה משהו שהעיק עליה
מאוד.
"הו", הוא לא ציפה לזה כלל, "אני רמוס לופין, ו... מה שמך או
שאני פשוט אקרא לך 'הבחורה שהצילה אותי משעתיים של עבודה
נוספת'?" למה לעזאזל הוא אומר את כל השטויות האלה? זה לא מתאים
לו!
הוא התבונן בבחורה. בוחן אותה. היא הייתה יפה, יפה מרוב הבנות
שאי פעם התעניינו בשמו... היא חייכה, החיוך שלה היה מקסים.
"קלאודיה". הוא מצמץ, "הא?"
"השם שלי. קלאודיה. קלאודיה נואל. שאלת את השם שלי, לא?" היא
נראתה מבולבלת. "נכון... נכון... אני מצטער, אני קצת מותש
מהלימודים," הוא חייך בהתנצלות. הוא הושיט יד לעבר הקלף ש...
קלאודיה עדיין החזיקה בידה. היא הושיטה אותו בהיסוס אליו.
"תגיד, אתה צריך עזרה עם כל הדברים האלה? אולי אני אלווה אותך
עד לאן שאתה צריך?" היא הסתכלה רוב הזמן על הרצפה, מדי פעם
הגניבה מבטים לעברו.
'ידעתי! פשוט ידעתי! וכבר חשבתי שהיא שונה... כמה טפשי
מצידי.'
"לא תודה. אני מסוגל להגיע בכוחות עצמי לכל מקום. בדיוק כמו
שבאתי לכאן. ודרך אגב... אם זה ממש מעניין אותך, סיריוס נמצא
כרגע במגרש הקווידיץ' באימון."
הוא הסתובב ופנה לדרכו. רק בדלת היציאה הוא הסתובב פעם אחת.
בדיוק מה שהוא חשב. קלאודיה כבר ישבה ופטפטה עם החברות שלה.
בטח מספרת להן על כמה שהוא לא מנומס ושהתחנה הבאה שלהן צריכה
להיות במגרש הקווידיץ'.

לקלאודיה לא היה מושג כמה זמן היא עמדה במקום ממצמצת. הוא דחה
אותה. הוא פשוט הסתובב והלך! ומה זה בכלל מעניין אותה איפה
סיריוס?! היא הסתכלה לעבר השולחן בו ישבו דיינה וג'נה צופות
בה. באותו רגע היא שנאה כל כך את דיינה! הלוואי ולא הייתה
נכנסת לזה בכלל... מאוחר מדי כבר לזה.
היא הלכה לעבר השולחן שבו חברותיה ישבו וציפו לה.
"היית צריכה לראות את הפנים שלך..." ציינה דיינה במתיקות. ג'נה
צחקקה.
"בואו נלך, נמאס לי להיות פה, ארוחת הצהריים תהיה עוד מעט,"
בלי לחכות לחברות שלה קלאודיה הסתובבה והלכה לכיוון היציאה.
"הי! חכי!" היא שמעה את ג'נה מאחוריה.
"ניפגש בחדר אוכל," היא קראה מאחוריה, מאיצה את צעדיה.
לא היה לה מושג לאן היא הולכת, אחרי הפנייה היא עצרה. מנסה
לארגן את מחשבותיה. זוג מחייך עבר מולה מחזיק ידיים, זה היה
נראה כאילו הם לא יכולים להפסיק לחייך.
לחדר שלה. כן, היא צריכה להגיע לחדר שלה ולהניח שם את התיק,
לשטוף פנים ולרדת לארוחת הצהריים. תוכנית טובה. היא נשמה
עמוקות וצעדה לכיוון מגדל של רייבנקלו.

"ירחוני!" הצעקה הקפיצה את רמוס, גורמת לו להפיל את כל ספריו
על הרצפה. הוא התכופף כדי לאסוף את הספרים שנפלו, כשהרים את
מבטו ראה את סיריוס וג'יימס המתקרבים אליו מחייכים, הם עדיין
לבשו את מדי הקווידיץ' שלהם.
"אתה תגרום לי יום אחד ליפול ולשבור משהו עם הצעקות האלו שלך,"
אמר רמוס בטון מאשים.
"אל תהיה כבד, ירחוני," סיריוס חייך אליו והתכופף, מתחיל לעזור
לו להרים את כל הספרים.
רמוס הסתכל על השעון ואחר-כך על סיריוס וג'יימס "למה אתם לא
במגרש הקווידיץ'?"
"אה... אחד המרביצנים פגע בפנים של מקוי..." סיריוס התחיל,
"הרבה דם. הרבה מאוד דם." ג'יימס המשיך. סיריוס וג'יימס החליפו
מבטים והחיוכים על פניהם לא מצאו חן בעיניו של רמוס, "אתם
רוצים להגיד לי שזה ממש לא קשור לעובדה שאתמול סיריוס רב עם
מקוי, נכון?" רמוס שאל בחשדנות.
"תשכח ממקוי, מחר הוא יהיה בסדר. חוץ מזה, למה אתה לא בספרייה?
חשבתי שניפגש רק בארוחת הצהריים," סיריוס דיבר בטון הקליל וחסר
המחויבות שלו.
"הייתי בספרייה אבל אז שוב זיהו אותי בתור 'ההוא שמכיר את
סיריוס' ואחת מחבורת הבנות הצווחניות האלה ניגשה אליי. הפניתי
את קלאודיה למגרש הקווידיץ', הן בטח בדרך לשם בזה הרגע. בכל
מקרה, לא יכולתי להתרכז עם כל הפטפוטים שלהן אז יצאתי," רמוס
הפנה מבט מאשים כלפי סיריוס.
"אל תסתכל עליי ככה, אני לא אשם בזה," סיריוס ניסה להגן על
עצמו.
"קלאודיה, הא?" ג'יימס נראה חושב על משהו.
"מה קורה, קרניים?" סיריוס פנה לחברו במבט מתעניין.
"קלאודיה מרייבנקלו?" ג'יימס פנה לרמוס, רמוס ענה לו בהנהון.
"שמעתי את מקגונגל מדברת עם דמבלדור על כך שקלאודיה נואל
מרייבנקלו היא היחידה בשנה החמישית שהצליחה מהפעם הראשונה
להפוך צפרדע לקופסת תכשיטים בצבעי קשת מתחלפים, היא גאונה
קטנה. הם דיברו על זה שהיחיד שעשה זאת לפניה היה אתה!" ג'יימס
חייך בסיפוק למראה הפנים ההמומות של רמוס.
"היא לא נשמעת לי כמו הטיפוס שהיה מתלהב מסיריוס. חשבת אולי
שהיא דווקא התעניינה בך?" ג'יימס אמר את המשפט האחרון באיטיות,
עוקב אחר מבטו של רמוס שהשתנה מבלבול להפתעה ואז להבנה המומה.
"הי! בחורות חכמות התעניינו בי לפני!" סיריוס מחה על דבריו של
ג'יימס.
"אנחנו יודעים, רך-כף," ג'יימס חייך אליו בפיוס.
"אני שמעתי את אחת הבנות שישבו איתה צועקת את שמו של סיריוס אז
לא נראה לי שלחשוב שהן מתעניינות בו יהיה כל כך מופרך," מלמל
רמוס.
"עזוב, לא משנה. אני רעב. בואו נלך לאכול," הבטן של סיריוס
השמיעה קולות, מחזקת את טענתו.
"ניפגש בחדר אוכל, אני אשים את הספרים בחדר וארד", רמוס התחיל
לצעוד לכיוון מגדל גריפינדור כשבראשו מהדהדים דבריו של ג'יימס
'חשבת אולי שהיא דווקא התעניינה בך?'