מתוקה,
עכשיו תורי להצטער
אולי אף להתנצל.
חשבתי כי אוכל להיסחף לדבר הזה שאת מציעה.
אבל שגיתי,
אני ככל הנראה כמו כולם
רוצה יותר
ידיים לאחוז,
טיול לאור ירח
כל הקיטש הזה.
ולהיפגש יותר מאחת לשבוע, בכל עת שנחפוץ
ולהתנשק באור יום, תחת פנס הרחוב
כשכולם מביטים
ומקנאים בי.
אבל קודם לכן לדעת מיהי זו, עליה אניח ראשי.
רציתי להאמין שאולי בכל זאת
אכנס לזה - איתך
אבל הראש, הלב ושאר החלקים
פשוט מסרבים.
אשמח לקבל את ידך המושטת להצעת ידידות.
לא רוצה לוותר עלייך, על האדם המקסים
הזה שפגשתי.
המבולבל, הכואב, ההחלטי
וההפכפך.
מוזר לסכם... אחרי ימים אלו ואינספור מילים שהוחלפו
רגשות שנחשפו,
אבל אין לי ברירה.
לא הטעית אותי, לא סובבת בכחש, אני עוללתי זאת לעצמי
לא פגעת ולא עלבת
היית ועדיין את כפי שאת - אמיתית וכנה.