|
אני שורדת עוד התקף
נלחמת כל שבריר שניה
הוא שוב מכה בי, הכאב
אני שפחה שלו, שבויה
בהפסקה בין התקפים
הסבל כה רחוק וזר
הזיכרון מדחיק פלאים
כמה שהכאב אכזר
כל פעם כמו לראשונה
אני מופתעת שוב ושוב
זה גל אדיר, איזו עוצמה!
האם השקט עוד ישוב?
כל פעם משהו בי נשבר
והייאוש שוב מחלחל
השמש שוב תזרח מחר
ושוב אדחיק
זה מין הרגל... |
|
|
יותר משהוא נראה
כמו אופנוען
קשוח, הוא נראה
כמו אופנוען
קשוח שיודע מה
הוא רוצה
מהחיים, אך נאלץ
מדי פעם לעצור
בצד ולהשתין,
תוך שהוא לא
מסיט את מבטו מן
מהמטרה העומדת
לנגד עיניו, אף
על פי שהדרך
ארוכה וקשה ורבת
מכשולים היא,
זאת משום שפועלו
של בועז רימר רץ
לפני האופנוע
ומשייף את הדרך
בעזרת נייר
זכוכית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.