השמיים עטו קשת צבעים בשעת השקיעה בחוף עזה. ניסים עמד המום
בש.ג. ובחן אותם ממזרח למערב.
מרחוק נראה כבר הכחול של הערב. הכחול הפך לסגול לקראת אמצע
השמיים, וככל שירדו לכיוון הים, קיבלו השמיים גוון אדום מהשמש
ההולכת להיבלע בים עוד מספר דקות.

ניסים התחיל לתהות איך יכול להיות, שבעולם כל כך מלא שנאה
קיימים עוד דברים כל כך יפים. הוא נזכר שאמר את זה פעם לחברה
שלו, כשהם עוד היו ביחד. היום הוא כבר יודע שדברים יפים נשארים
לרגע, אולי כמה דקות, כמה ימים או אפילו כמה שבועות, אבל לא
יותר.
השנאה לעומת זאת, נראה כאילו הייתה פה עידן ועידנים.

הוא הסתכל לעבר השקיעה והחוף. כל כך קרובים, וכל כך לא מושגים.
הוא לא יוכל להגיע לחוף בשבוע שישהה פה, סדרי השמירות היו
צפופים מדי.

השמש כבר הייתה חצי עיגול אדום בתוך הים. הוא קיווה שהשמש לא
תשקע. ידע שכשהשמש תשקע יתחיל הירי האוטומטי הקבוע שהם שמעו
מרפיח כל לילה.
מלחמה הייתה עדיין דבר לא מובן בשביל ניסים. הוא לא הבין איזה
סיבות הגיוניות יש לאדם להרוג אדם אחר.
הוא חשב על כל מה שאמרו לו על אהבת הארץ, ופטריוטיות, אבל זה
פשוט לא הסתדר עם פגיעה בבני אדם, בשר ודם, יצורים חיים...

יצור חי שווה פחות מגבעה קטנה? והאנשים שגרים פה באמת מוכנים
להלחם כל כך הרבה למען דיונות של חול. הוא התמקד שוב בחול
ובשקיעה, בשביל זה אנחנו נלחמים, בשביל שקיעות יפות וחול דק.
אלה הדברים שמחברים אותנו לארץ הזאת, בשביל זה אנשים מוכנים
להרוג ולההרג.
אז בעצם, אנחנו נלחמים ושונאים בגלל הדברים היפים האלה, שלא
מחזיקים הרבה זמן. אנחנו רוצים אותם לעצמנו, לא מוכנים לוותר.
אבל גם אחרים רוצים אותם לעצמם ואז מתחילה השנאה.
ובינתיים הדברים היפים הופכים להיות בנאליים או פשוט נגמרים.
השנאה נשארת וממשיכה לגדול עד שאנחנו שוכחים בגלל מה כל זה
התחיל.
ניסים הבין עכשיו. הוא נלחם בגלל שקיעות יפות, ושנאה מיותרת...
בגלל...

צרור יריות נשמע מחוץ לש.ג. כאב חד פילח את ראשו של ניסים
למאית שנייה. הוא נפל חסר רוח חיים על החול הדק של דיונות
עזה.

אחרי שנמצא המחבל שהרג את ניסים ולאחר התחקיר הבטחוני, אמר
המ"מ למחלקה של ניסים: "התחקיר מגלה שניסים כנראה לא היה מרוכז
בשמירה, ולכן לא שם לב למחבל שהתקרב. אני רוצה להזכיר לכם שאתם
לא נמצאים כאן בגלל שקיעות יפות או חוף ים. אתם פה בגלל שאנחנו
במלחמה ואנחנו צריכים להגן על האנשים שגרים פה. זה ברור?!"
"ברור המ"מ!" ענו לו כל החיילים ביחד.