ויחרץ גורלי את חיי כבחרב
ויזוב שתיקתי כדם על פני הליל;
וכמיהה.
אין אני חפצה לתת לך מילתי, גורל.
המחר הוא משום האתמול.
איני מאמינה ששתיקה זאת
הינה כמיהת ההווה.
איני רוצה לחשוב
שישנו דבר מה הנחבא מעיני.
רוצה להיותר נטולת רגש ותכלית וכמיהה
ללא גורל
ולתת ליום להיבנות על קודמו.
הכמיהה היחידה אותה אנוכי מבקשת
הינה כמיהתי לחורף ולקור וצורי השכול;
אותו צורי היופי הפוצע של דוק הקור
ושל סערת יום נמוג ליום אחר
על שפת הים.
כמיהה יחידה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.