אני שותה כבר בירה שישית. שירים מיואשים ברקע, מלאים כאב. מלי,
כי חם לה כל כך, שוכבת על גבה עירומה במיטה. עורה בוהק בזיעה.
זה מראה יפה. ואני, אני לבוש טרייניג ארוך, וג'קט קל על חולצה
שחורה, עם הדפס של טופאק. "לא חם לך?" היא שואלת. הקסמים שלה
ביופייה, בגופה המדהים, העיניים האלה שלה, מה טמון בהם.
"תרגישי בנוח, מתוקה. תרגישי בנוח." ואני שותה. "חם חם חם."
היא לוחשת. רק להסתכל בה זה מספיק. מה יעזור לי לגעת בה, מה
יעזור לי לחדור אליה, זה העיניים שרעבות, קצת יופי בעולם
האומלל הזה, זאת שאני אוהב. "מאיזו ממלכה גלית?" היא שואלת.
"מי זה שמרד בך, עשה הפיכה, שלח אותך לבין חמוקיי?" הלילה מעיק
עליי מלמעלה. המוח מטושטש. אני שולף דף. "מה לכתוב אותך?"
"תכתוב אותי הופכת למים." ואני אשתה אותם, אני. "מי את?" אני
שואל. היא צוחקת. "אני מלי, מיכה. לא מכיר? אחרי כל מה שעברנו
עדיין לא מכיר?"
"איך, משתנה לי כל הזמן."
"אני כולן, ואני יחידה." עשן בירה עשן. כל-כך יפה. "כי אתה
אוהב אותי. אני בסדר, אבל לא עד כדי כך יפה."
"את כן."
"אני לא."

תהיי בריכת מים, אצלול לתוכך. תהיי אש, אשרף בך. תהיי טירוף,
אשתגע. תהיי מוות... "לעולם לא אהיה מוות."

הירח שר שירים חורקים. הכוכבים מחוררים בלהטם את השמיים. כל כך
הרבה אהבה, כל כך הרבה, אלייך. "רק גע בי." פוחד לחטוף התקף
לב. גוף יפה, פנים יפות, יש להרבה בחורות, למה דווקא היא?
"אהבה..." אני לוחש. "מה?"
"אל"ף..."
"ה'."
"בי"ת..."
"ה'."
"בדיוק." והיא מתרוממת ויושבת על המיטה בפיסוק רגליים, מושיטה
ידיה אליי. "לא בא?" פוחד למות מ-אושר. "לא בא?"
"לעולם לא תהיי שלי באמת. לא יעזור כלום, אפילו אם יתפרו את
ליבותינו יחד." היא מחייכת חיוך קטן עצוב. "אני כאן."
"לא, לא באמת."

צללים וחשיכה, אלכוהול וניקוטין, אהבה ומוזה. כולם חגים סביבי
כמו בקרקס של אהבה. "מה שעבר עליי, מיכה."
"מה שעבר עליי, מלי." את שומעת את הצלילים. הם מכאיבים, הם
מענגים, הם חיים. מסתורין, כמו עשן. חוסר-אונים וכוח באותו
הזמן. "ליבך קשה."
"כן."
"אבל חלק קטן אחד צועק, מוחה, רוצה שפיות סביבך. חלק קטן של
ילדות ותמימות, אומר מה קרה לעולם. מה קרה לנו. אתה לא תוותר
עליי, נכון, מיכה?"
"לעולם לא."
"אני מאמינה לך."
"חם."
"תתפשט."
"יש לי כרס."
"וכמה שהיא סקסית..." כמו תנוך האוזן שלך. כמו הקרסול שלך.
כמו הדרך בה את מדליקה סיגריה. עיניי לא שובעות, לעולם.