סיפור ילדים קצר שכתבתי לחברה שלי ליומולדת שלה.

היו היתה בארץ, רחוקה-רחוקה, ילדה צעירה ושמה היה שירלי.
הוריה החכמים בחרו את שמה בחוכמה, כי אכן קולה היה קול ערב
כקולות המלאכים השומרים.
יום אחד הלכה לה שירלי לטייל, ובטיולה ראתה שירלי מקומות
מדהימים.
היא ראתה את הגן הפורח
את הילד השמח ואת הים הכחול, מימיו טהורים וזכים.
שירלי החליטה שאת הים יש לחקור ומיהרה להיכנס לתוכו.
בתוך הים שירלי מצאה המון דגים, דולפינים ובעלי חיים.
בין היתר ראתה צדפה יפה ומעוטרת בציורים ירוקים, דבר שאינו
רגיל לצדפות.
לכן החליטה לקחת אותה עימה.
שיצאה מהים המופלא, עלתה על החוף בעל החול החם והצהוב,והחלה
לבחון את  הצדפה המוזרה.
לאחר שניסתה להבין ולראות, ואף לפתוח, ולא הצליחה, הניחה את
הצדפה הירוקה על החול.
זאת כששמו אותה על החול החלה להאיר מעט בצבעים כחולים ירוקים,
ולרעוד,
לאחר מספר שניות הצדפה נפתחה ומתוכה יצאה ג'יני יפה וקטנה,
כמעט בגודל זרת.
שירלי שהיתה חכמה ולא במעט, הבינה שהצדפה נפתחה לאחר שפשוף קל
בחול, אך לא הבינה הכיצד בתוך צדפה סגורה ומסוגרת - חיה לה שדה
קטנה.
בעוד שירלי תוהה לעצמה דברים אלו, החלה השדה לומר לה מילה או
שתיים.
ודבריה שנשמעו קצת מבולבלים, אך מובנים שנשמעו כך:
"ילדה יפה וחביבה שחררת  אותי מן הצדפה ולכן אעניק לך פנינת
מישאלות.
הפנינה הזאת תגשים את כל משאלות ליבך הקטנות והגדולות."
וכך היה, שירלי קיבלה פנינה לבנה קטנה.
לפני שנעלמה אל הלא נודע אמרה לה השדה הקטנה, השינוי אינו חל
בן-רגע אך לאחר לילה של שינה טובה, מה שתבקשי בחלומותייך,
יינתן לך.  
יום למחרת היה יום יפה כשם קודמו.
שירלי שחשבה מה בחלומותיה היא היתה רוצה, חיפשה שינוי אפילו
קטן.
עד שהבינה לאחר שחשבה
לא היה לי שום צורך בשום שינוי כי אני, אני.