ראיתיה נשענת על הארון, מהורהרת,
מאזינה לסימפוניה ברדיו.
הייתי רוצה לראותה
מאזינה לסימפוניה ברדיו.
(זה כמעט אותו הדבר.)

היא חוורת ופניה נוגות.
כמה היא יפה כשאני רואה אותה כך.
עיניה אפרפרות, עצובות,
מוזיקליות ומשתוקקות.
אני מתבונן בה ואינה מבחינה בי.
מאזינה לסימפוניה ברדיו ושקועה בשרעפיה הצנועים.
צ'כית צנומה, לאה, דמות של קונדרה,
מחכה לגבר מתוחכם, אוהב נשים
כדוגמתה:
ילדות לא-משהו, בכפר מוראבי,
נעורים - עוד פחות.
סימפוניות, גבעות ירוקות, פשטות פולקלורית
והיטמעות בהמון.
(לכך הורגלה מקטנותה,
אחרי הכל היא נולדה לקומוניזם).

גם אבא לא היה לה, מלבד
הרודן הגרוזיני המתנוסס על הכרזות.
כשאקטוף אותה מהחום, מהאפור,
נטייל על גדות הוולטאבה.
אחר כך ניסע מפראג אל ההרים,
ובחזרה.
היא תאזין לסימפוניות שלה.