החומות שלי, האלו שסיפרתי לך עליהם,
נבנו לא מזמן,
כמו חומת סין, שבנו אותה מיליון סינים, ורואים אותה מהחלל
החומות שלי, הן כמעט היחידות
שאפשר לשים אליהן לב במבט ראשוני עלי...
החומות שלך- גרועות פי כמה...
שלי באות לא במתכוון, שלך שם
כי אתה חושב שלהיות אדיש ובלתי פגיע זו איזו מעלה,
איזה משהו שאתה צריך חצי לסגוד לו...
אני מודה - זה קשה לי...
אני מודה- אתה תהיה הבנאדם הראשון שאני אלחם עליו,
אבל אני אלחם, בגלל כל הסיבות שלא ברורות לי לגמרי
אולי אני לא צריכה לדעת בדיוק להסביר מה עובר לי בראש,
מה אני מרגישה כשאתה מדבר איתי,
את הפרפרים בבטן לפני השיחה,
את הדמעות,
את הציפייה,
אבל יותר מהכל, את האכזבה.
אני לא חושבת שאי פעם בחיים היה בנאדם
שהתאכזבתי ממנו כל כך הרבה פעמים ובכל זאת המשכתי.
לא כי אני רוצה לגרום לעצמי לסבול, אני פשוט לא יכולה.
אתה לא יודע כמה אתה חשוב, ולא תדע גם
החומות שלך יסתירו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.