פוערת ידיי אל מולך,
מה עוד לי לתת?
צוהרת ליבי בידך,
חסרונו לא קיים בי לעת.
יקרה בי נפשי, לעיתות,
וגופי מתהווה לכדי טוהר,
אקער לי תחושות נרעדות
ואנעל אחריהן את הצוהר.
וגם אם ארעב בעדי,
לא אמכור טמונותיי,
ובלבד ששירי הוא עדי,
כן, אפוג בודאי.
וברטט רגליי עוד אפסע,
ואתיר את קולי להפקר,
ואחזה בעייני כל עדנה,
ואושרי עימדי יוותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.