בהשקיפי על ההרים
עיני עייפות
הרים מאחורי שכבר עברתי
ימים של אושר ימים של אכזבות
וההרים לפניי כה גבוהים ויראה
שמא לא אצלח ואת הנווה לא ראה

משוטט כבר שנים  ורגליי כואבות
מיגע ודם טבול בדמעות
כי מעטות החדוות
כה רבות המכות
והייאוש מאיים להכריע עד כלות

עד היום המלחמה נמשכה והרסה
וכוחותי אזלו, המסכה קרסה
וחלש הוא האדם, כוחותי תשו
מאוכזב מכשלונות מבולבל ומיואש הוא

אל יקר אליך תפילה
עצור את השחור הצילני מהנפילה
וטיפת אור קטנה תיפול אל נהר חיי
ואז תאיר את חשכת בורות מעשי
אליך אפנה כי אפסו אחיי
ואולי ישועה תגיעני, הלוואי.