איך טומנים שירה בחול,
עיניים שראו קסם ותירגמוהו למילים
לנחשולי חרוזים כנחשולי האדמה
המכסים אותך עכשיו,
כתב ידך שלא יכתב עוד, וכוכביך שלא ילטפו.

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים,
שספר בלחש גרגרי חול ונמשים,
פתאום אתה איננו -
השירה שלך כל כך ישנה, כל כך קיימת,
ואתה טמון בחול.

ואין לנו אהוד מנור אחר,
ואין לנו מילים לומר -
כי כבר לקחת לנו את כל המילים הטובות,
היפות, הנכונות,
שהיו.


13.4.2005







(השיר הזה לאו דווקא כאן בשביל תגובות...)