שברי זכוכית, מוכתמים בזיכרון היין,
במתק שפתיך, נשארים חירות
בעודך נכנע, כבד חושים
ומפורר מאצילותך, לכבלי החברות.
בחדר הזה אל תספר לי עליה.
אל תבעיר בי שוב את ההרס שיכול
שכרון חושים להמיט, ובתמורה לא
אספר שבאחד החופים של ניו זילנד
נשאר בקבוק יין ריק
כאות לאהבה חד פעמית.
בחדר של מיכל אסכים לסלוח, להבין. להשאר ידידים.
בחדרי השברים
פוצעים כהוכחה
שאותך
אהבתי אהבה ממושכת
בכאב שלא יעלם;
לאורך זמן, נוכחתי,
דבר לא נשאר שלם

[13 לאפריל 2005]

הוא חזר מהאיים עם בהירת שיער מפינלנד
ראסטות ארוכות ריסים שקופים ולא דיברה מאום
אולי לא הבינה את השפה
אולי היו מסטולים מאוד
שברי היין כבר נוקו, אתמול הורדתי שבע קפיריניות במסיבת גג
בדרום תל אביב, ייגר ומשהו רוסי מתוק
שאין לו שם
אבל יש לו עיניים גדולות שנופלות עליהן קצוות שיער שובבות
הוא התקשר כל הבוקר ורצה
מערכת יחסים רצינית
אבל אולי כבר יש לי אחת כזו
חיבקתי אותה כל הלילה
הראשון של הקיץ.
למנגל הצמחוני (כן, יש כזה) הגיע אסף
עם שאריות של עיפרון שחור
נזכרתי שנסענו בכל העיר ניתצנו פרסומות וריססנו גראפיטי
איילת עיקמה את אפה היפה ואמרה
שזה סתם ונדליזם
שזו לא מחאה, כי זה לא ממוקד, חסר מטרה
אמרתי שזה היה מזמן (אפילו לפני שנסע לניו זילנד)
אבל אולי הייתי עושה את זה גם היום
                                               חסר מטרה
מיכל אהבה אותך, הייתם ידידים
אהבת אותי ולא היינו, אני מניחה
שלכל אחת מאתנו היה במה לקנא
וששתינו רחוקות מזה מאוד עכשיו
אין יותר קנאה, אין אידיאלים, הכל בגר
אתה יושב בערב שישי מכבה את הסלולארי
ואוכל בשר.

[25 לאפריל 2007]