מוקדש לנעמה.
ועוד פעם אני לא מצליח לצאת מעצמי
ואין מקום רחוק מספיק לברוח מהכאב
ואין יותר שונא
ואין יותר אוהב
והחרבות המלובנות שננעצות בי
לא מאבדות אף פעם מחומן
יותר עמוק ויותר עמוק
חופרות בי את דרכן
אין לי כלום יותר חוץ מאהבתי אלייך
אך בכל יום כמו מחר ואמש
בלילה נפתח בי פרח להאיר תקוותי
אך בבוא הבוקר והמציאות - נשרף באור השמש
איך יכולת לוותר עליי
ואני היחיד שיכאב אותך כשתכאבי ואמלא אותך בליבי כשתהיי עצובה
לא עוד אהיה לבד איתך ובלעדייך -
לכי לך לדרכך, ילדה אהובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.