מיכל תותי / שמיים |
היא יוצאת, יושבת ומתערפלת
בתוכי.
השמיים הם גדולים - ללא תקנה.
אני יושבת וחושבת על הווה, עבר עתיד ומה נשמע (?!).
אני חולמת חלומות ויש לי גם תקוות.
חומות גדולות הן תקוות,
תקווה שעשויה להפוך לציפייה.
ציפייה היא תקווה מתנפצת,
מתנפצת כמו גלי הים על המזח.
מנגינת השמיים שוב קוראת בשמי,
מנסה להבין את העובר בתוכי.
היא עוברת כמשב רוח,
משב רוח של תקווה.
תקווה שלא נראית כחומה גדולה,
תקווה אמיתית בלי שמץ ציפייה.
תקווה שמייחלת לה הרוח הטובה.
נכתב ב 25.8.2001
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|