[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל וורנר
/
צה''ל קורא לכם

1. פנים, בין ערביים, חדרה של שרון:


שרון היא נערה בת 18, היא בעלת עיניים חומות ושער חום, היא רזה
וגבוהה.
היא ישבה על מיטתה ובהתה במכתב שבידה.

שרון:
(במחשבותיה)
הנה זה, כמו שכולם אמרו, כמו שיובל אמר...
מה אני אעשה עכשיו? איך אני מתמודדת אם זה?

היא בהתה במכתב, צו ראשון.
היא הביטה בתמונה המחוייכת שעל השידה, שלה ושל יובל, אח שלה.
במוחה החלו לרוץ תמונות.

2. חוץ, בוקר, בסיס גולני:


יובל לבוש במדים הירוקים ועל כתפו הכומתה החומה.
הוא צועד צעד קדימה משאר צוותו ומצדיע למפקד שעומד למולו.

יובל:
המפקד! הצוות ערוך ומוכן לפיקודך, המפקד!

3. פנים, יום, כניסה לביתם של משפחת שקד:


יובל נכנס הבייתה בחיוך ואימו מתקרבת ומחבקת אותו.

4. פנים, אחר-הצהריים, חדרו של יובל:


יובל במכנס הצבאי וגופייה, כאשר הדיסקית משתלשלת ממאוורו, עושה
שכיבות שמיכה על הריצפה לצד מיטתו.

יובל:
59... 60... 61...
5. חוץ, יום, לבנון:


יובל ועוד שלושה מחבריו לפלוגה הולכים יחדיו וסורקים את השטח.
הם לבושים במדים, קסדות ומחזיקים בידייהם רובי M-16.
הם בודקים מאחורי שיחים ומסמנים זה לזה בהרמת אגודל שהשטח
פנוי.
לפתע נשמע פיצוף והכל מתמלא בעשן.
יובל ושלושת ושניים מחבריו שוכבים על הריצפה, אחד מחבריו של
יובל מחוסר הכרה, יובל ועוד אחד מחבריו זזים מעט.
(המצלמה מתמקדת על יובל, עוברת להראות את ההתרחשויות מנקודת
מבטו, הסאונד יהיה של ציפצוף מהפיצוץ, יובל לאט לאט מאבד את
הכרתו והתמונה מתמוגגת).
יובל מאבד את הכרתו.

6. חוץ, יום, בית קברות צבאי:


הלוויה צבאית... שני ארונות, על כל ארון ישנה תמונה של חבר אחר
מהפטרול שבו היה יובל בעת הפיצוץ.
אנשים מסביב לבושים במדים ושחור, אנשים בוכים בפנים מאובנות.
יובל יושב בוכה (המצלמה מתרחקת בדולי), יובל יושב על כסא
גלגלים.

7. פנים, בין ערביים, חדרה של שרון:


דמעה מנצנצת בזווית עינה של שרון, היא מוחה אותה במהירות.
שרון קמה מעל המיטה וניגשת לשולחן האיפור שלה, היא מתיישבת
ומוציאה מן המגירה עיפרון שחור כדי לתקן את האיפור שנמרח.
היא מביטה במראה, על המראה יש תמונות של שרון עם חבריה.
שרון מביטה בתמונה שלה עם בחורה ג'ינג'ית, לירון.
(המצלמה מתפקדת כעינייה של שרון ומתפקסת מן המראה אל התמונה של
שרון ולירון צוחקות בתא הצילום).

לירון (V.O.):
אני מסרבת.
אין שום סיכויי שאני אבזבז את השנים היפות של חיי בהכנת קפה!

(המצלמה חוזרת בפוקוס אל המראה).
שרון שמה עיפרון שחור, מעבירה מבטה מהתמונה שלה ושל לירון אל
השתקפותה.
היא מניחה את העיפרון, קמה, לוקחת את המכתב שעל המיטה ויוצאת
במהירות מן החדר.

8. חוץ, לילה, רחוב:


שרון הולכת ברחוב, היא נעצרת אל מול מקלט שעל דלתו החצי פתוחה
יש שלט- "צה"ל קורא לכם- קבוצת דיון למתלבטים בנוגע לגיוס".
היא נכנסת בשקט אל תוך המקלט.

9. פנים, לילה, מקלט:


רונן:
...אין צורך שתיכנעו לממסד הצה"לי, אין שום גוף שיכול להכריח
אתכם להצטרף אליו!
צה"ל לוקח נערים ונערות בשיא חייהם ופריחתם, מלביש עליהם מדים
ונשק...
ושולח אותם למות!
הם מצפים שאותם ילדים, שעוד לא טעמו מהחיים, יתנו את אלו
למוות...
או למען "המולדת" כמו שהם כל כך אוהבים לומר...

רונן מסתובב ענה וענה בין כל אותם נערים ונערות שיושבים במקלט
על מזרנים מרופטים וכריות גדולות.
פה ושם ישנם כיסאות בודדים, ישנו שולחן ועליו מחם, כוסות
פלסטיק ומרכיבים להכנת קפה ותה.
המקלט מואר בשתי מנורות תלוייות שנותנות אור חלקי ויש בו עוד
מנורות עומדות שהוספו.
רונן מבחין בכניסה המהוססת של שרון למקלט, הוא מחווה לה בתנועת
יד שתתישב.
שרון מסמנת לו לשלילה בראשה.

בואי תצטרפי אלינו, שבי.

שרון:
לא, זה בסדר, אני בדיוק הולכת.

שרון מחייכת חיוך מבוייש ומסתובבת לכיוון היציאה.

רונן:
בואי, תקשיבי, אולי זה יעניין אותך...

שרון מתיישבת בחוסר ברירה על אחד מהמזרונים ליד נער בגילה עם
שער שחור.
כמה נערים ונערות מחייכים לה בזמן שהיא מתיישבת.

שרון (V.O.):
(במחשבותיה)
מה אני עושה פה?
הם סרבנים, אני לא הולכת לסרב, אני... אני רוצה להתגייס

שרון מפנה את מבטה לנערה שישבה בצידו האחר של המעגל.

ליאת:
(בהססנות)
אני די דואגת...
אני פציפיסטית ודי שמאלנית ולא מוכנים לגייס אותי...
הם אומרים שאני אסכן את הסיווג הביטחוני של כל מקום שבו אני
אשרת...

ליאת התכווצה.
רונן התיישב לצידה וכרך סביבה יד מנחמת.
היא מניחה את ראשה על כתפו, הוא קם אחרי כמה שניות.

רונן:
אתם רואים...

רונן מצביע על ליאת.

אפילו כשאנחנו לא עם צה"ל הוא ימצא דרך לפגוע בנו...
אין שום טעם להיכנע למרותו.
הוא לא שולט בנו.

רונן פונה לנער שישב בקצה השני.

מה אתך?

דניאל:
אני... אני לא רוצה להתגייס!
צה"ל אומר שהוא פונה לכולם, אבל הוא לא פונה אלי.
(דממה)
אלי... לילד המרוחק...
לזה שיש לו אימא אלכוהוליסטית ושתי אחיות בנות 3...
איך הוא יכול לעזור לי? בזה שהוא ירחיק אותי מהבית?
ואז מי יטפל בהן? מי יביא את הכסף הביתה? מי יעזור לאימא לצאת
מההנגאובר?
הא... מי?!

שרון מתקרבת קצת יותר אל הילד.
היא באה לחבק אותו אך מתחרטת ונסוגה אחורה ברגע האחרון.
דניאל כובש את פניו בין ברכיו.
כמה מאנשי הקבוצה מתקרבים לדניאל וטופחים לו על השכם, שולחים
לו חיוך מעודד.
כשהוא נרגע מעט רונן חוזר לדבר.

רונן:
דניאל, אל תדאג, הכל יסתדר בסוף.
ולכל השאר, אנחנו צריכים לסיים, ניפגש שוב בשבוע הבא, באותה
שעה.

אנשים קמים ויוצאים מהמקלט.
רונן עומד ליד הדלת וכאשר שרון באה לצאת הוא פונה אליה.

רונן:
קיבלת כבר את הצו הראשון שלך?

שרון:
כן

רונן:
מתלבטת?

היא מהנהנת לחיוב.

רונן:
אני אשמח לראות אותך שוב בשבוע הבא.
תוכלי לספר את הסיפור שלך...

הם יצאו מן המקלט ורונן החל נועל אותו.

10. חוץ, לילה, כניסה למקלט:


שרון:
אין לי סיפור...

רונן:
(בחביבות)
שטויות, לכל אחד יש סיפור.

הוא לקח את התיק שלו והלך.
שרון המשיכה לעמוד ליד דלת המקלט הנעול והביטה ברונן המתרחק.

11. פנים, לילה, חדר השינה של שרון:


שרון נשכבת על המיטה.
היא מוציאה את צו הגיוס המקומט שלה מכיס ג'קטה.

שרון (V.O.):
(במחשבותיה)
אולי רונן צודק...
מה באמת יש לי כבר לחפש אצל צה"ל?

היא מיישרת למולה את הצו.

(לא V.O.)
כ"כ הרבה בלאגן בגלל פיסת נייר... אבסורד

12. פנים, לילה, מקלט:


רונן בא לקראת שרון.

רונן:
אני שמח לראות אותך שוב.

היא מטה ראשה אליו ומתיישבת במעגל.
דניאל, ליאת ועוד כמה אנשים שמזהים אותה מחייכים אליה, היא
משיבה להם חיוך.
שרון מביטה סביב ורואה איך המקלט מתמלא.
רונן צועד ונעמד במרכז המעגל, בזמן שהוא הולך הוא שם את ידו על
כתפו של דניאל ומחייך אליו, דניאל מביט מעלה אליו ומחייך
חזרה.
רונן סופק את כפיו.

רונן:
שבוע שעבר שמענו סיפורים של כמה אנשים שיושבים פה היום, אני
הייתי רוצה שנשמע עוד קצת היום.

רונן הסתובב והביט סביב במעגל וחיפש אחר פנים שאליהם יפנה את
הבמה.
הוא נעצר אחרי סיבוב וחצי ופנה אל שרון.

שרון, נכון?

היא הנהנה בהפתעה.

למה את פה?
מה קרה לך?

שרון:
(בהפתעה)
לי לא קרה כלום.

רונן:
אוקיי... אז מה הביא אותך לפה?
למה את יושבת איתנו היום ולא יושבת בבית ושומעת "סיפורי
גיבורים" מאבא שלך?

שרון צחקקה ונשמעו עוד כמה גיחוחים מסביב למעגל.

את לא צריכה לשים לעצמך עכבות פה.
כולם פה בגלל אותה הסיבה.

שרון:
אני לא ממש בטוחה...

רונן:
נסי אותנו.

שרון:
טוב... אני פה בגלל שאני לא יודעת אם אני מוכנה ללכת באותו
הנתיב.

רונן:
איזה נתיב?

רונן נשען על שולחנו ושם את ידו מתחת לסנטרו.

שרון:
נתיב הגיוס.
אח שלי, היום הוא בן 24 (כבדרך אגב), נכה לבנון.
הוא היה בגולני ובפטרול הוא ועוד שלושה מחברי הפלוגה שלו עלו
על מוקש, שניים מהם נהרגו, אחד מהם היום מסתובב ברחובות, אם
תראו אותו לא תשימו לב שקרה לו משהו בכלל, אבל אח שלי...
יובל... לא יכול ללכת מאז שהוא בן 19.

ליאת התקרבה והתיישבה ליד שרון.

כל יום אני רואה את מה שהצבא עשה לו
(דממה)
אני... אני לא רוצה להיות כמוהו.

רונן:
מזתומרת 'להיות כמוהו'?

שרון מישרת מבט אל תוך עיניו של רונן.

שרון:
קליפה ריקה.
באותו יום משהו מת אצלו בפנים, הניצוץ הזה שתמיד היה לו בזווית
העין.
כבר 5 שנים לא ראיתי אותו מחייך...

שרון השתתקה.

רונן:
קיברי ילדים... מות הנשמה, זה מה שמצפה לנו בצבא?

(הסאונד מתשטש ורואים את רונן ממשיך להתלהם אל מול הקבוצה עד
להיעלמות התמונה).

13. פנים, לילה, מקלט:

רואים את הקבוצה מתכנסת פעם אחר פעם, כל פעם עוד ועוד אנשים
וכל פעם לבוש אחר.
שרון מופיעה לכל מפגש.
(סדרת דיזולבים בין מפגש למפגש).

14. חוץ, לילה, הכניסה למקלט:


שרון ורונן עומדים מחוץ למקלט בזמן שרונן נועל אותו.

רונן:
אז את אמורה להתגייס עוד חודש...
מה תעשי?

שרון:
מה נראה לך?

רונן הסתובב והביט עליה.

רונן:
(בפליאה)
סרבת? זרקת את הצו?

שרון:
אהה
אתמול.

רונן חייך לשרון והם נפרדו בחיבוק.

15. פנים, לילה, סלון משפחת שקד:


שרון נכנסה הבייתה.
בסלון יושבים אמה ואביה של שרון, הם צופים בחדשות, מדווח על
חדירת חוליית מחבלים בגבול צה"ל.

אמא:
שרוני, עוד חודשיים עד הגיוס.

שרון:
(בזלזול)
כן, כן.

בזמן שהיא עולה במדרגות לחדרה.
שומעים טריקת דלת.
רואים את יובל יוצא מחדרו.

16. פנים, לילה, חדרה של שרון:


שרון שוכבת על מיטתה וצופה בסרט בטלויזיה.
דפיקה בדלת.
שרון מביטה בדלת.

שרון:
כן

הדלת נפתחת לאיטה ויובל נכנס לחדר.

יובל:
שר, אני מצאתי את זה בפח למטה וחשבתי שאולי מישהו זרק לך את זה
בטעות...

הוא מושיט לעבר שרון את צו הגיוס המקומט שלה.
היא מביטה בו במבט של בוז.

שרון:
אני זרקתי את זה.

יובל:
אבל... את חייבת את הצו ליום שבו את הולכת לבקו"ם.

שרון:
אני לא הולכת לבקו"ם.

יובל:
שרון, מה את אומרת בעצם?

שרון מנמיכה את הטלויזיה.

שרון:
חשבתי שזה ברור.
אני לא מתגייסת.

יובל עטה על פניו מבט נפגע, הוא השאיר את הצו על המיטה ויצא מן
החדר, טורק אחריו את הדלת.
שרון הגבירה בחזרה את הטלויזיה.
(Fade Out).

17. פנים, צהריים, חדרה של שרון:


שרון יושבת ליד שולחן הכתיבה שלה וקוראת עיתון.
ברקע מנגנת מערכת הסטריאו דיסק של "Pink Ployd", השיר "The
Wall".
דפיקה בדלת.
אמא של שרון נכנסת לחדר.

אמא:
שרון, אני ואבא רוצים לדבר איתך.
תרדי בבקשה לסלון.

שרון קמה בחוסר רצון, מכבה את המוזיקה והולכת אחרי אימה
לסלון.

18. פנים, צהריים, סלון משפחת שקד:


אביה של שרון כבר ישב על הספה הזוגית, אמא שלה הצטרפה והתיישבה
לצידו, שרון התיישבה על הספה היחידה.

אבא:
שרון, יובל אתמול בא וסיפר לי ולאמא משהו מאוד מטריד.

אמא של שרון הנהנה.

הוא אמר שאת... שאת לא רוצה להתגייס.

שרון:
נכון.

אמא:
אבל שרוני... את חייבת להתגייס...

אבא:
(קוטע אותה)
אין פה על מה להתווכח! את מתגייסת וזה סוף הסיפור!!!

שרון:
אני לא!

היא קמה והתחילה לעלות לחדרה.
אביה קם בכעס.

אבא:
שרון! תחזרי הנה מיד!!!

שרון נעמדה בחצי הדרך על המדרגות.

שרון:
אני לא מתגייסת!
אני לא מתכוונת לוותר על החיים שלי עבור מדים ונשק!
זה שאתה היית מ"פ ואמא הייתה סגן לא יעשו אותי 'גיבורת צה"ל'
כמותכם!
אני לא מתכוונת לסיים כמו יובל!!!

הייא עלתה בסערה לחדרה והפעילה את המערכת בווליום עצום.
אימה נפלה על הספה והחלה בוכה.
אביה יצא בטריקת דלת מהבית.
רואים את יובל יוצא מחדרו ומביט בשעון שעל הקיר, השעון מראה
21:40.
(מעבר זמן)
השעון מראה 11:57.
שרון יוצאת מחדרה עם תרמיל מטיילים עמוס על גבה.
היא יורדת המדרגות ויוצאת מהבית בשקט.

19. חוץ, לילה, כניסה לביתו של רונן:


שרון דופקת על הדלת.
אחרי כמה שניות נדלך אור מבפנים ורונן פותח את הדלת לבוש
בטרנינג וגופיה.
הוא משפשף את עיניו ומביט בשרון.

שרון:
עזבתי את הבית.
הם לא היו מוכנים לשמוע ממני אחרי שאמרתי שאני מסרבת.
(דממה)
לא היה לי לאן ללכת...

רונן הוריד את ידו מהמשקוף ונתן לשרון להיכנס.
הוא סגר אחריה את הדלת ואת האור.

שקופית כתוביות - אחרי שלושה חודשים.

20. חוץ, יום, כניסה לדירתה של שרון:


רואים את שרון יוצאת מביתה, על כתפה ילקוט והיא נועלת את
הבית.
על הדלת יש שלט - שרון שקד.

21. חוץ, יום, כניסה למקלט:


שרון פוגשת את רונן בכניסה למקלט, הוא מנשק לה על הלחי והיא
מחייכת.
הם נכנסים למקלט.

22. פנים, לילה, מקלט:


קבוצת נערים ונערות יושבים במעגל על מזרונים מעופשים עם
כריות.
במרכז עומדת שרון ומאחורי השולחן, בצללים, עומד רונן.

שרון:
...אתם מבינים? זוהי הבחירה האישית של כל אחד.
לפני מספר חודשים אני הייתי בדיוק כמותכם, לא ידעתי מה לעשות,
הרגשתי שהקירות סוגרים עליי, הרגשתי לכודה.
אבל אני עשיתי את הצעד שלי, בחרתי עבור עצמי לא בחרו בשבילי!
בחרתי לסרב.
עזבתי את הבית, כי ליובל כבר לא יכולתי להסתכל יותר בעיניים
וכמו שתם רואים אני עדיין פה, רק עכשיו מדריכה עם רונן.

רונן יצא מן הצללים וכרך את זרועו סביב שרון.

אתם מבינים, זוהי ההחלטה שלכם, צה"ל לא יכול להכריח אותכם
להצטרף אליו, אין שום גוף שיכול...

למקלט נכנס נער צעיר בהיסוס.
שרון מסמנת לו שייתישב והוא ניגש ועושה זאת בהיסוס.
היא פונה אליו בחיוך.

אז תגיד... מה הסיפור שלך?

-The End-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם מדברים על
שלום.
אף אחד לא מדבר
עלי.






מיש מיש זמרת
בפוטנציה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/05 19:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל וורנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה