לפעמים אני דיכאוני: אני מרגיש שמשהו מתחיל ולא יסתיים לעולם.
התחלה, זה דבר נפלא, תלוי איך מסתכלים על זה.
התחלה, זו הזדמנות, ההזדמנות להוכיח את היכולות.
התחלה, זה שלב בחיים, שלב שיכול לחלוף בכמה רגעים.
התחלה, יש דברים טובים, ומצד שני יש הרבה דברים רעים.
אז תגידו לי: למה אני לא אוהב התחלות???
התחלה בשבילי זה דבר מדכא:
זה לעזוב את השיגרה, להתחיל תקופה חדשה.
כבר הבנתי, זה לא בשבילי...
אני הכי שונא בהתחלה את הסוף.
סוף כ"כ עצוב של פרידה שמשאיר טעם כל כך מתוק.
סוף כזה של געועים, של רצון לחזור לעבר.
גם החיים שלנו הם התחלה.
אמנם התחלנו מזמן ולא סיימנו, אך הזמן לעולם אינו מוגדר.
והזמן והתחושות תמיד יכולים להשתנות.
אז עצה ממני: תנו חיוך, הכול לטובה, אפילו אם החיים קצת מדכאים
לפעמים, תסתכלו על חצי הכוס המלאה, ותחפשו את הטוב - כי בכל
דבר רע יש גם טוב, וכן - גמאני לא בנאדם של התחלות חדשות...