כשהייתי קטן ראיתי תוכנית עם חני נחמיאס. היא אמרה שבלילה,
כשלבד, מתחילים לחשוב על כל מני דברים שלא חושבים עליהם במהלך
היום, דברים כמו החיילים שנפגעו או דברים כאלה.

אני מסכים, ולא מסכים.

בלילה כשלבד אני חושב על דברים שאני לא חושב עליהם במהלך היום,
אפילו במהלך היום כשלבד, אני לא חושב עליהם.
רק בלילה, כשאני נמצא ממש עם עצמי, ממש לבד, מתחת לשמיכה, רק
אז אני חושב.
על דברים שקרו, נזכר.
דברים שכואב לזכור, דברים שחשוב לזכור, ודברים שמתוק לזכור
ואסור לשכוח גם אם כואב להיזכר.
אני יודע שאני קצת מעורפל... סליחה מראש, אני לא נוטה... לא
להיות מעורפל כשזה מגיע לדברים האלה, שצריך לכתוב, גם אם אין
על מה בהתחלה, אני שואל את עצמי, "מה אתה מפיל את הבעיות שלך
על הקורא המסכן, מה הוא עשה לך רע" "ובכן.." אני עונה "אני
לא."

זהו, אני חושב.