אהוד מנור כתב את המילים - אבל זאת היתה המנגינה שלו. לא ידענו
שתעוף רחוק כל כך.

השנסונרים אמרו
שהחברים  בוכים
כשמת משורר.
כולנו בוכים היום
כי אהוד מנור
לא היה רק משורר
אלא גם בן אדם - ובדורנו.

ילדותו-ילדותנו
נמתקה למנגינת ימי בנימינה
הזכירה את הימים האחרים במקומותנו
בהם אנשים אמרו שלום
וחבר היה חבר.
כאביו - געגועיו לאביו ואחיו הצעיר יהודה
מכים בנו
בכל יום זכרון.
שמחתו - שמחתנו נגדעת עתה בעודה באיבה.

הנצח שלו - לא נצח של פרפר הוא
וחיינו - גלגל בתוך גלגל,
עוד יתנגנו במנגינת
מילותיו הנכונות כל כך
של
אהוד מנור.