מחווה למשורר העם

"אהוד מנור נפטר מדום לב"
נשמעה ההודעה
מאפרכסת הטלפון
מה? בבקשה לחזור על ההודעה
והדמעות זולגות מעצמן,
הן יורדות ואין לי שליטה עליהן
כן זה נכון
לא קראתיו בשמו,
כי הייתי מחבריו או מבני ביתו
אבל הוא,
היה אצלי בביתי, בנשמתי,
וכאילו הכרתי אותו באופן אישי,

כאילו  עמדתי על ידו,
וכמעט הושטתי יד געת בו,

נאלמתי אומר
הסתכלתי בזוית העין
וכך ממש ממש על ידי, הוא עמד.

האיש שכל שיר שלו ריגש אותי
שכל מבצע היה מבצע שירו הפרטי,
כך,
ששום אדם אחר לא יכול היה להגיע
לאותה יכולת,
יכולתו להתאים
שיר מיוחד
ל דמות המיוחדת,
ששרה, הותאמה כך
ששום מבצע אחר
אינו יכול להגיע למיוחדות
של המבצע הנבחר
לא , לאופי המבצע
ולא ליכולותיו.

איך איך אהוד
החלטת להעלם מעולמנו,
זה נורא.
אל תשכח אהוד
אתה עמנו כאן.

הלכת מעמנו,
דע לך כל  שיר שלך
שייך לביתי  גם  שלי,
והדמעות שוטפות את גרוני
והצער קשה מהכיל להבין האובדן.

יהיה זכרך ברוך.
אהוד זמר העם האהוב.