קבר אפור, בלתי נראה כמעט
שמסתתר בין עצי האשוח המושלגים
והדם שלה פורץ בין סדקי הבטון
משתעשע עם הלובן הטהור של השלג
מכתים אותו וגורם לו לדמם
בין עצי האשוח הגדולים
קבורה לא עמוק מדי, מתחת לאדמת התולעים
שלדך מנוקר ממיימי הגשם החורפיים
ואת מונחת בתוך עטיפת לובן חנוקה
דמעותייך נספגים בכריות הרכות מתחת לראשך
אך אחד לא רואה אותך בוכה
מוסתרת את בין עצי האשוח הכרותים
לילה אחר לילה לנצח נצחים
תשארי כאן תקועה, מהחור שממנו רצית לברוח
אין לאן לברוח אין גם איך
בין העצים האלה, גופך המקולל יאחוז בך
לא תפרדו לעולם
כי שום משאלה שלך
לא תתגשם. |
