מתחת לאדמה כאן אוותר, לבד.
למעלה, האוויר חונק, האנשים, חסרי כל אנושיות ...
ואני מתחרטת על היום שגרמתי לשמיים ליפול,
מצטערת כל כך שהחשיכה אפפה את היום
שבו נתתי לילדה הקטנה לרוץ -
קבר קר, עד מאוד, וגופתי מתחממת בזכרון ישן
בזרועות אבי, וידיו מסביב לגרוני
ולי אין קול ואין אוויר, אין צבע ואין משמעות
העיניים נכבו השמיים זולגות דמעות אחרונות
האנשים, נעלמו מעל קברי, כלא היו
אחד שתיים, שלוש... ספרתי עד עשרה.
הם לא חיכו ומיהרו לחייהם הפרטיים,
הדם שלי שקוף מכדי להיראות
בעיני רובם,
ושחור מדי בעיני שניים שראו יותר מדי ממני
היצמד אליי ואמחק לתמיד את החיוך מפניך
והיה לי כשרון, או כן, כשרון אחד ויחיד
אני, אשת הנבואה המרה, אביא את חורבן ההווה
אבשר על השמדת העתיד, ואתם תתעקשו להרגני
הנה מוצג לפניכם, יום הדין
השתחוו ללא מודעות
וכל האלילים פרי דמיונכם המעוות,
יתנפלו על בשרכם, קניבלים.
אוכלי אדם, שום אלוהים לא קיים עכשיו.
אף אחד לא יציל אותכם עכשיו.
בקשו מחילה, התחננו על רצפת הבטון לגאולה
וצפו באלוהים שלכם, כשהוא יורק לכם בפנים,
וממיט עליכם אסון אחרון .
אמרו מילות פרידה
כי אתם בעוד שניה
תצטרפו אליי,
אל מתחת לאדמה.