שם בכיכר עת עומדת
את במרכזה
וידך אוחזת בכלבה,
בדמיונך ושעינייך עצומות
סדק באדמה יפתח תחתייך,
בור עמוק יתגלה לפנייך,
את יגונך ואת צערך,
את דאגותייך ואת פחדייך
העת לשלח פנימה.
לא לקבור באופל חרדותייך,
לשלח לשלום להיפרד בהשלמה.
בהסכמה כי דרכם ודרכך
אינה משותפת,
הם, צערך, יגונך,פחדייך ודאגותייך.
כבר לא שלך.
ומתוך אותו הסדק
כמו במתנה שהוא משיב לך,
יעלו ממנו שמחתך, אהבותייך
משאלותייך וחלומותייך.
הביטי בהן בלב מרקד
לקראת ימים קסומים.
ראי בהן חברייך החדשים.
חבקי אותן ברוך
ולא בחוזקה.
כי באו אלייך
וממך לא ילכו. |
