היא צבעה את השמיים בסגול,
סתם כי התחשק לה.

הציפורים הכסופות ניצנצו בשמיים,
עטפו אותה בשמיכה אין סופית,
ללא יכולת לברוח,
ללא רצון לברוח.

הים השקוף חשף את כל סודותיו,
האוניות הטרופות אשר החביאו מפות לאוצרות הפיראטים,
דגי החרב, לוויתנים, מדוזות, דולפינים,
מעמקי האוקיינוס מעולם לא ניראו כל כך מזמינים,
כל כך מפתים.

השמש, צבועה בלבן ובעלת נקודות שחורות, כמו כלב דלמטי.
עננים ורודים הקיפו אותה, מסרבים להרפות מאחיזתם.
נותנים לאמא אדמה מראה מיסטי, כמעט אלוהי.

מעל הדשא הכתום עמדו החיות,
כולם צבועים בפסים, משבצות ונקודות,
רקדו מתחת לשמש הדלמטית,
נהנים מחומה המלטף.

היא בראה את גן העדן מחדש,
והפעם הטעות לא תחזור על עצמה,
לא יהיו יותר בני אדם.

ורק פרת משה רבנו נישארה אדומה,
סתם כי התחשק לה.