אני, ששיבה זורקת בשיערי,
הושטתי לך, "ילדתי", את ידי,
גישרנו בין הדורות
בכוח התחושות
מרעידות הנימים,
שאינן מבינות בענייני גיל.
נתתי לך מחוכמת חיי
וקיבלתי ממך את נעוריי,
שבו עיניי להאיר וחושיי חידודים
והאמיני לי - זכית רק ברגשות כנים
מאיש חכם אך בחור תמים
שבאהבה טהורה ובתום מאמין.
ושימותו הקנאים!
12/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.