[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ברגע שעמדה מול המראה וגילתה את הפתיל הכחול המתהווה על השוק
התחתונה של הרגל השמאלית שלה, הבינה שאם לא תתחיל לאונן לפחות
פעמיים בשבוע אף אחד לא יעז לגעת בה. הופכת אלימה. הופכת
בעורה.
כל החיים שלה אספה מומים, כיעורים, כותרות ב"פסיכולוגית" על
מצבה הנפשי, פגמים, דפקטים, כתמים, נקודות שחורות, נמשים,
שערות, כתמי לידה, ורידים, פצעים, חרארות, לכלוך, קמטים,
נקודות חן... שלא נדע.
כל הרגעים, אשר האסתטיות לא ממש נגעה בהם,
הרחיקו אותה מן המין המשוטט האחר.

פעם בחודש. מחזור. הדוד האדום קוראות לו הדודות.
איך שקיבלה את בואו בפעם הראשונה, גרו בקומה שניה, ניגבה את
עצמה וזרקה קוביות טואלט מוכתמות אדומות מהחלון. מכריזה בזאת
על תפקודו העתידי של רחמה. חיה פעילה.
היא לא תיתן לאף אחד לגעת בה, חשבה.
לא נתנה לעצמה, עוד בנערותה המתבגרת, לחוות יצר חייתי.
הייתה מצטננת , מרימה גבה ומסתלקת.
אז מה? לא ראויה?

השלום לך אשה
הרעב לך אשה

קבלי אהבה


רק צריכה להיות מספיק חזקה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איני מתאבד כי
אני שונא את
עצמי, שיסבול
המניאק


בלוק סאן ברגע
של חולשה


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/9/01 0:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילת אור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה