אני זוכר איך הכל קרה,
אני זוכר את המיתה,
את הכבלים, האזיקים,
אני זוכר את הבגידות והשקרים,
אולי הייתי מסומם שנגד רצוני,
היה משהו במים שעירפל את שיפוטי,
אך אני זוכר את השיר שהתנגן ברקע,
אני את הניצוץ באותו הרגע,
אני זוכר את את השעה,
שלוש לפנות בוקר, על הדקה,
אני זוכר איך נהנת,
אני זוכר שלחשת באוזני עד כמה שאני מהפנט
אני זוכר איך גחנת מעלי
עד, עד ש...די!
אני זוכר איך רק שכבתי קשור לסורגים,
אני זוכר את רעש העורבים,
אני זוכר איך אמרת לי שהגשמתי לך פנטזיה,
ושמחר תורי יגיעה
אני שלא מהרתי לענות,
ומרחוק ניסיתי להקשיב לחדשות,
השעה הייתה שלוש על הדקה,
ולאכר מכן זו הייתה שעה ארוכה,
זה היה כל כך הזויי, לא אמיתי,
ואת שוב הזכרת לי שמחר תורי.

רק חבל שלא ידעתי,
שילד הרגע יצרתי.