מסתובבת בבית כמו חיה בסוגר
אבל מי יודע- אולי אני באמת חיה בסוגר
מסתובבת, בין הסלון, האמבטיה והמרפסת
ובכלל לא שמה לב שהגיע כבר הבוקר.
כל הזמן יד גדולה דוחפת לי אוכל מלמעלה
כל כך הרבה אוכל, וכל הזמן -
גם אם בכלל לא בא לי לאכול,
ואני כל כך קטנה
והכל, הכל כל כך גדול.

והטלפון - הוא בכל זאת לא יצלצל
והצלצול - הוא בכל זאת לא יגיע
ושוב, שוב לא שמתי לב
שכחול מצטייר ברקיע.
לפעמים אני מנסה לישון
אבל כל הזמן יצורים עצומים מפריעים לי
הם פותחים דלתות עצומות שחורקות,
והקשותיהם על המקלדת כמו פטישים באזניי,
אני לא מצליחה להרדם, אני סתם שוכבת וסופרת את הדקות.

אחר כך בכל זאת אקום
ואמשיך להסתובב בבית, כמו חיה בכלוב
ואולי גם אתחיל להשתגע ולקפוץ בסיבובים
ואולי, לעשות קצת התעמלות - שיהיה לי תחת חטוב.
אבל היד הענקית כל הזמן זורקת עליי אוכל
ואם לא אוכל אותו הוא ירקיב ויסריח לי את התא
תא הכלא הקטן והפרטי שלי,
או שהיא תרים אותי ואני אשרוק בבעתה.

ומתא במקום אחר לגמרי, כל הזמן אחכה לצלצול
למרות שכבר מזמן הבנתי שהוא לא יגיע.
ושוב, שוב לא שמתי לב
שכחול מצטייר ברקיע.