|
שבילי חיי
מעוטרים באבנים
קטנות וגדולות.
בצעירותי הציקו לי האבנים הקטנות
פצעו ליבי והכאיבו.
באבנים הגדולות לפעמים ראשי נגחתי
ולפעמים עליהן בתמימות ובקלילות נעורים דילגתי.
עברו שנים מאז
אך זכרונות נעורים לא עזבוני.
כשהאבנים הקטנות לפעמים מציקות
אני תלתליי המרובים מפזרת
והן ביניהם מסתובבות, מסתבכות
אבל תמיד נפתרות.
והאבנים הגדולות ?
עיניי עיטרתי במשקפיים מלוטשים
והנה כל כך בולטות האבנים הגדולות...
ובקלילות
אותן בזהירות עוקפת. |
|
|
מהיום שנכנסתי
לבמה אני לא
מצליחה לישון,יש
לי טראומות ואני
חושבת שאנשים
אדומים באים
ורוצים שאני
אסתכל לתוך
הנחיריים שלהם!
(מתוך "קבוצת
תמיכה לאנשים
שנפגעו מהאיש
האדום שלמעלה") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.