אילנה אדנר / דמעות תודה |
עדיין השתקף בעיניה הלאות.
מעדה ולבסוף נפלה.
זחלה על ברכיה החבולות
הרימה ידיה זבות הדם
ובאצבעותיה השבורות חרתה
על קיר מגרש החניה,
''דברו איתי!''
והתמוטטה.
שכבה על המדרכה
לבושה בגדים מרופטים
צמיד זהב, מזכרת מימים טובים,
על ידה הימנית.
אנשים חלפו על פניה
רואים ולא רואים,
מעמידים פנים כעסוקים.
רועדת אחזה בידי
ועיניה דומעות תודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|