|
זיו תקוה חלוש
עדיין השתקף בעיניה הלאות.
מעדה ולבסוף נפלה.
זחלה על ברכיה החבולות
הרימה ידיה זבות הדם
ובאצבעותיה השבורות חרתה
על קיר מגרש החניה,
''דברו איתי!''
והתמוטטה.
שכבה על המדרכה
לבושה בגדים מרופטים
צמיד זהב, מזכרת מימים טובים,
על ידה הימנית.
אנשים חלפו על פניה
רואים ולא רואים,
מעמידים פנים כעסוקים.
רועדת אחזה בידי
ועיניה דומעות תודה. |
|
|
אנשים פנו אלי
וטענו שיש
חוסר התאמה
כרונולוגי
בפרטים
הביוגרפיים
שפרסמתי.
האמת היא שאין
לי ביוגרפיה,
אני לא קיים,
אני זה בכלל
מישהו אחר
שמאוד מאוד
משעמם לו.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.