היתרון בלהסתתר
הוא כדי, שאת מה שקיים, לשמר;
זאת האהבה במילים מגוונות
שאת נימי לבנו מרטיטות,
חלומות ודימיונות מזינות,
ואת אהבתנו מפרות
בלי מכשלות,
בלי חששות,
בעולם של בועה
שעלינו מגינה.
אני מלך ואת מלכה,
אני נסיך ואת נסיכה,
אני חושק ואת חושקת,
אני אוהב ואת אוהבת,
אני מושלם ואת מושלמת,
אני מופשט ואת מופשטת.
זו אהבה מיוחדת
שלמצפון אף לא נדרשת,
לקינאה לא גורמת
ואת הסביבה לא מרגשת.
חולשתה של כזו האהבה,
שלא מכל חושינו היא ניזונה
ואולי, את הנפש היא מספקת
במידה זו או אחרת,
אבל זו אהבה עם גבולות לה,
במקום חיים בעבותות האהבה.
ואת פוחדת-
מפניי מסתתרת
כי לעצמך חוששת
מאיבוד שליטה את פוחדת...
ומה תאמרי אם אתוודה
שאני חושש אך לא מהטעם הזה
אלא מהתגלות חזותית
שאת בסיס אהבתנו תשמיט?-
את הבועה תפוצץ,
את מצפונך תייסר,
את נפשך תסעיר,
את פחדייך תזין-
אהבה אחרת על קרקע כזאת לא תצמח
והאהבה הקיימת כבר לא תצלח.
אז, מתוך פחד משותף
למען שתתקיים אהבת הבועה,
נחליט כאן, בלי חשש,
על סטטוס-קוו בגישה.
1/07/02 © |
