אני חי כבר 22 שנים, ולשמחתי וגם לצערי פגשתי המון אנשים מכל
הסוגים אבל היא באמת שלא מפסיקה להפתיע.
יותר מהעובדה שהיא מפתיע אותי כל פעם מחדש אני מפתיע את עצמי
בכל מה שנוגע לקיומה בחיי, עד יום המפגש הכל היה הגיוני, הייתי
פוגש אדם, פעם פעמיים שלוש ולאט לאט היתה מתפתחת סוג של קירבה
ופתיחות, ברוב המקרים אותו "אדם" היה מפתח עלי יותר קירבה מאשר
אני אליו (ואת זה רק אני יודע, אל תספרו לאדם) וגם לכל זה היה
לי הסבר הגיוני, בין אם זה בגלל שאותו אדם תפס אותי בזמן משבר
או אני עזרתי לו בסוג של בעיה בכל אופן נוצר חיבור על בסיס
הגיוני כל שהוא...
ואז מגיעה איזה בחורה שחורה אחת אלי לממלכה חסרת חזה ועטופה
בבחור שדומה מאוד לחבר טוב שלי וכבר מתחילה לבחון אותי במבחן
בייגלה! ידעתי מהתחלה שאסור לעבור על זה בשתיקה אבל אמרתי אולי
היא פשוט תפסה אותי לא מוכן באותו היום אז אני ארד מזה, אבל זה
לא נגמר בזה! היא ממשיכה לצוץ בכל מקום ולנסות להשאות אותי!
אותי! המנהיג הבלתי מעורער של החברה בשש שבע השנים האחרונות!
אז גם את זה ניסיתי לקחת ברוח טובה וזה רק בגלל שלמרות שאין לה
חזה יש לה אחלה תחת, וזה דווקא נחמד שמישהו מנסה להתמרד תחת
שלטוני, זה מוסיף סוג של אתגר.
כמובן שאני יכול לספר עוד מספר סיפורים על תמונות עירום וחברות
שמנות אבל אני אחסוך קצת במילים כדי להגיע לנקודת השיא, נקודת
השיא באופן מפתיע הייתה דווקא שחשבתי שהקשר בינינו נגמר, יום
שחור אחד קיבלתי טלפון מדמות שחורה אך אהובה שסיפר לי את הכל
מהתחלה, שנעליים קונים מהר וגרביים לא... טוב דיי, בכל אופן
אותה דמות בישרה לי את הבשורה שהסיפור נגמר, מה? בצעקות גדולות
שאלתי, איך זה יכול להיות? הם הזוג הכי חמוד שראיתי מאז
שהסתכלתי בתמונות שלי ושל המלכה לשעבר! כן, אני יודע, ענה לי
הבחור השחור והאהוב, אבל אין מה לעשות צריך להמשיך הלאה.
ישר פניתי ליועצת הראשית שלי לעניינים מסוג זה, היועצת לא יכלה
להסתיר את החצי שמחה שלה מההודעה הזאת, ולא בגלל שהיא סתם
כלבה, למרות שיש בה מן הכלביות לפעמים אבל למי לא, אלא בגלל
אינטרס פנימי של הפורום הראשי והמצומצם, אבל כמובן שחל איסור
מוחלט לדון בכל סוגיה אינטרסנטית שזה נוגע לעניינים חשובים כמו
אלו, אז הישיבה ננעלה במילים האלו "מה שיהיה יהיה ובסופו של
דבר הכל לטובה" האמת היא שרוב הישיבות מסתימות במילים אלו או
במילים "אחותי תזרקי את הבאנג כשאת הולכת" אבל זאת לא היתה
ישיבה מהסוג השני אז הסתפקנו בהכל לטובה.
כך חשבתי שייגמר סיפורי אבל כמובן שהסיפור עדיין איננו נגמר
אלא העלילה מסתבכת!
בלילה שאחרי כינסתי את חברי הקבינט + אורחת כבוד לפגישה חשאית,
הנושא שלה אינו רלוונטי אך בתום הפגישה חזרתי שיכור ושמח
לארמוני, ומאיזו שהיא סיבה נכנס בי דחף מוזר להסתכל בכדור
הבדולח המקשר אותי לאנשים הנמצאים ביבשות רחוקות, דבר שאני לא
עושה לרוב מסיבה פשוטה שבדר"כ אנשים שלא בממלכתי אינם מעניינים
לי את העכוז, אבל למרות שכבר בדרך אלי היו זוג נתינים שהביאו
עשב איכותי ולמרות השעה המאוחרת עדיין פניתי לכדור הבדוח שלי,
ושם מי אם לא אחר אותה בחורה שחורה וחסרת ריאות! כמובן שהדבר
היה תמוה בעיני, מכיוון שזה לא מקרה נפוץ שאותה נערה תופיע כך
פתאום ועוד בערב השבת הקדוש לשיכורים, לא היה מנוס מלפתח שיחה
ידידותית.
כמובן שלא יכולתי סתם לפטפט על עניני הממלכה והשיחה נגררה
לנושאים קשים הקרובים מאוד לליבו של עבדכם הנאמן (אני מבקש לא
להתרגש, אני עדיין המלך זה רק סגנון דיבור) ולכן הייתי חייב
להתייחס לסוגיה הקשה שעלתה, אבל כמובן שלא כמו במקרים רבים
שפנו אלי בסוגיות דומות הנושא לא הסתכם בשיחת עידוד קלה אלה
בהתרגשות וצפייה שלא חשתי מאז עלייתי לשלטון, כמובן שהיו מקרים
שבהם גם המלך נפל על חרבו וירד מכיסאו הרם כדי לשנות מספר
דברים בדרכי שלטונו אבל גם אז זה קרה משני סיבות בלבד, הראשונה
והנפוצה ביותר היא אירוע חריג שקרה בממלכה עליו היה צריך לתת
את הדעת והשנייה היא שיחה קולחת עם היועצת הראשית שכבר צוינה
בעבר, אבל לא קרה מעולם שאדם מבחוץ הגיע והשפיעה!
מייד פתחתי בהתגוננות ופניתי לעשב המתוק להרגיע את הרוחות, אבל
גם יום אחרי זה (ראוי לציין שיום זה היה אחד מימי החג בממלכה
שתוכנן מימים ימימה) שוב אותה נערה שבה והופיע בכדורי, השיחה
השנייה לא נפלה מהשיחה הקודמת ואף הסתיימה בצורה קצת טראגית,
הבחורה זרקה את הכפפה והציעה דו קרב, למרות שההצעה לא היה קרב
פנים מול פנים אלא דרך הטלפון עדיין ההצעה היתה מלחיצה ולא היה
מצב שעל פי חוקי המוסר שהצבתי בעבר ועל פי כמות הוויסקי בדם
שלי שהייתי יכול להיענות להצעה מפתה זו, ולכן התחמקתי בצורה
אצילית מכל העניין אך דבר זה גרם לסיום השיחה בצורה כזאת שהיה
נראה כאילו לא תחזור אותה נערה יותר לחיי.
בדרך למיטתי חשבתי לעצמי שזה טוב שכך הדבר, כדי לשמור על שלטון
יציב עדיף לא להסתבך עם בנות בלייעל, וכך התחיל השבוע, ועם כל
יום שעבר כך גדלה המועקה, בהתחלה הדבר היה נראה רגיל מראית
העין, המשכתי לנוח, לשתות, לעשן, לנגן, ובכלל כל דבר שמתוקף
תפקידי עלי לעשות, אבל כל מה שקשור לכתיבה או לקריאה לא הסתדר
בשום צורה! הייתי רוצה להגיד שבכל פעם שניסיתי עלתה תמונתה של
אותה נערה בראשי, אבל לא כך היה הדבר (למרות שאני חייב להודות
שהיו לילות, ולא דווקא בתקופה זאת אלה בתקופה מוקדמת יותר,
שתמונת התחת שלה עלתה וליותר מכמה שניות) פשוט מצאתי את עצמי
מאבד את שפיותי, ארגזים של מחשבות חלפו ועברו בראשי הגדול ללא
שום מסקנה ושום קביעה, ורק לאחר חמישה שקיעות נפלה דעתי
(ובמילים אחרות נפל האסימון) והבנתי שבעצם בכל השבוע האחרון
בכל זמן פנוי שהיה לי שבתי להסתכל בכדור הבדולח, וברגע שראיתי
שאותה נערה איננה בין הנמצאים שבתי לעיסוקי, דבר זה לא יעלה על
הדעת, גם שחורה, גם חסרת חזה, גם ייחוסה האצילי הוא דרך חבר של
אחד מאבירי החשובים, וגם כמובן כל חוקי המוסר של הממלכה ועדיין
זה היה המקרה, כמובן שישנם מספר נסיבות מקלות, הראשונה כמובן
הוא שיש לה אחלה תחת, השנייה היא כוונותיי הטהורות מוויסקי
סינגל מאלט והשלישית היא שיש לה ממש אחלה תחת.
בערפול חושים שבתי לשולחן הכתיבה ופתחתי בסיכום כולל של מצבי
הנפשי, לאחר צנזור קל, שוב כדי לשמור על שלמות הממלכה, נפלה
ההחלטה לשלוח את הרץ המהיר בממלכה אל עבר אותה נערה, כבר בדרך
למיטתי עלו בי חרטות לגבי ההחלטה החפוזה ולגבי תוכן הטקסט אבל
מה שנשלח לא יחזור ("שמתה שמתה").
למזלי הייתי עסוק בפסטיבל יום הולדתי, הפסטיבל היחידי שעולה על
וודסטוק, ושם הגיעה ההפתעה הגדולה מכולם, פתאום באמצע החגיגות
ותוך כדי שתיית הכוס ה 10 לחיי (המטרה היתה להגיע ל22 אבל אני
לא בטוח שהיא הושגה) צצה לה הנערה, שוב ללא חזה ושוב עטופה
בבחור הדומה לחבר יקר, לא יכולתי לבקש מתנה גדולה מזאת, עד
היום אני לא בטוח עם זה ג'וני, ג'ק או שזאת הנערה אבל לא
הרגשתי שמח כך כבר זמן רב.
כאן כבר תם סיפורי, אבל אני בטוח שעדיין לא תמו עלילותיה של
הנערה בממלכתי ובחיי, הסדר אומנם הושב על כנו ויחד איתו מצב
רוחי אבל למרות שאין לי מה להוסיף לסיפור אני יודע שכך דברים
אינם נגמרים.
אני אסיים בציטוט

"and in between the moon and you the angels get a better
view of the crumbling difference between wrong and right. I
walk in the air between the rain through myself and back
again, Where? I don't know"