הלכת. לא היבטת לאחור
נותרתי לעמוד שם, בקור ובכפור
לא נתקפת ייסורי מצפון למרות שזלגו לי דמעות
לא הבנת על מה הבכי - ישנן מלחמות ופרידות
לא רצית להבין מהו לב שבור
שנים כבר עברו, זה אותו הסיפור
נמוגת בערפילית הבוקר התמירה
היית אטום, לא הרגשת צביטה
ריסקת את ליבי, שברת אותו לרסיסים
לא הבנת מה עשית עד שדרכת על השברים
עד היום אתה לא מסוגל להבין איך אני מרגישה
גם אם תנסה, לעולם לא תבין כזו תחושה
העדפת ליסוג גם כשהיתה לך ברירה
לא רצית ללחום... כנראה שהמערכה לא היתה מספיק חשובה
הרגשתי ננטשת, נבגדת, פגועה
עדיין לא הרגשת כלום, גם לא דמעות של ילדה
הלב שלי נותר פצוע ומדמם ואתה עדיין לא מסוגל להבין
איך פגיעה כל כך "קטנה" משנה הכל לתמיד
אני לא חושבת שתוכל לבקש סליחה אפילו בעתיד
כי הכאב שהותרת בי צילק אותי לתמיד
הלוואי והיתה לי דרך לסגור איתך מעגל
אבל זה לא יקרה לעולם, ביחוד כל עוד אתה כל כך מבולבל
כולי תקווה שתתבגר עם השנים
אולי אז סוף סוף תבין שגם לבבות הם שבירים.