רבנן מזמן
אינם טהרת המין,
דת, לאום או שאר "אמייתים".
אין שואלם על חוכמה עתיקה,
אין פוסק בינם על תבונה מרחיקה,
כי אם על מלח הארץ, והחומוס גם.
על המר, החמוץ והמתוקים המתוקים,
על מיץ התפוזים ואפילו החלב,
קל יותר לקבל צרבת עכשיו
ממערכת מוסדרת של מוצצי לשדים

רבנן מזמן
מקצצים בתקציב
בכאב הם אומרים, "גם לי זה מכאיב...
אין רווחים, אין ברירה - ראו העובדות".
אין שומעים מהם תורה, אלא בספרות,
שניתן לעבד לדם, יזע ומעות.
על מספר רווקות יצרניות או בטלות,
ו-"בני עוולה", שאוספים פרוטות ברחובות.
"את המינוס, היום, קל יותר לכסות.
הם יכולים", הם אומרים, "רק צריכים הם לרצות".

רבנן מזמן
אינם פועלים למען
שאינו הם עצמם
אין נוגעים בהם, גם שירת הסירנות
אין דיין אב משפט שיספיק בם לצפות.
עיסקות טיעון עבורם זה עניין של פרוטות;
שמם הוכתם במזימה? שמות קל לשנות.
ובכל זאת ליטרה יטלו ממותן ימין
קל בזה העידן - מי צריך סכין?
למשפחת שיילוק הרחבה יש צבא עורכי דין.

רבנן מזמן
אינם דואגים
לא חסרים הם דבר, האמנם?
"אין שואל אותנו", על צרות עשירים,
"מי דואג לנו?" אלופים מסכנים
"מתי שואלים? רק במדור כלכלי
על מנייתו של אחד ובריאותו של פלוני.
כלל לא קל לקבל מיטה בבית החולים".
מי צריך? קל יותר עם ביטוח פרטי...
והעמך נחנקים, גם עם המשלים.

רבנן מזמן
לא רואים, לא שומעים
מחקים מצויין את שלושת קופים
גם כשנשאלים, הם נוטים להכחיש
כשחשוב שיישמעו, הם בוחרים להחריש
מה נפלא הוא החופש, האוויר הפתוח
"שוויץ? צרפת? או חרמון?" תלוי במצב-רוח
קל, אביר סביבתי, להיות, כשתורמים
כשחותמים צ'ק של מיליון עצמות לכלבים
וחותמים מס שפתיים נושכי נשכים

רבנן מזמן
לא צברו את הונם
מאתמול או עשיריה או מאה
אין שואל אלפיון מהיכן באת אלינו
אין דורש שבאמת יעזבו לנפשותינו
כי בילתם אין מפעלים והמצב עמום
כי ממון יפזרו... עד לשכר מינימום
קל יותר לקבל אבטלה, הם דורשים
תפחיתו אותה!
ממילא אנו המשלמים...

רבנן מזמן
לא אמרתי כבר די?
משתינים בקשת גם מעליי
אז ודאי יאמרו, "נו, יש לו אינטרס -
היה רוצה להיות אני, אז הוא מקלס.
כשיכול היה לתרום עוד יומיים למילואים
או שיעבוד בזבל, התנאים מצויינים.
כשריקים הכיסים, הוא שופך מילים ריקות.
קל להיות בטלן, במקום לעבוד..."
עזבו - ממילא אתם לא משלמים.

רבנן מזמן
קטונתי, בחיי
מעפר הגעתי, ובעפר אני חי
ותודות לכם, שם אמשיך להתנהל
בלי לשאול אותי, ובלי להתבלבל
בארצינו הקטנטונת, אתם המלכים
לו השתלם, כתר הייתם חובשים
הפוליטיקלי בכיסכם, רקום לדש הבגד
בשני, שש ותכלת,  על 'ארמני' מחוייטת,
במטוס הפרטי, קומפלט עם דיילת.

רבנן מזמן
פניי מזמן צבועים אפור
מלמנות כוחותיכם הרבים לאין ספור
אין עת בעולם את נכסיכם אף לשער
אין ולא ניתן, אז בלית... אני גומר
על מסכת זו של ריבית ד'ריבית
על העולם שברשותכם, שבו אין לי תפקיד
כה היטבתם לבנות גלריות מילים
קל וחומר נדל"ן זה - אתם המשוררים
מקרקעין בדותה - "כל בני האדם שווים".