שירה אביב / אופוריה |
שוב ושוב אל ריח חרוך ותמרות עשן
אופפים את המקום.
אדמת לס, סדקיה פעורים
מדבר צחיח, אותות חיים לא ביום לא בליל.
תעתועים, שום דבר מעבר.
עיניהם אוחזות בפאטה מוגרנה.
אין כאן דקלים, שום אגם טהור,
שום מזמור ציפורים, אין כאן מחסה.
שלום.
חלפו על פני המקום הזה
עיניכם מושלות בקיומו, אחוזות בו, מסרבות להרפותו-
עד לרגע בו תפקחנה,
הרגע בו יתפוררו הצבעים, הריחות והצלילים לגרגרי חול
זולחים מתוכן כלא היו.
אל תתראו עימי יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|